אמר רבי שמעון לימי הזיכרון

אמר רִבִּי שמעון

 

א.

אמר רִבִּי שמעון: שלושה סוגי בכיות יש בעולם. אחד שבא ממך והולך אל העולם, שני שבא מן העולם והולך אליך, ושלישי שאינו הולך, אלא הוא מצוי בך, וכפי שהוא מצוי בך מצוי הוא גם בעולם, ללא הפרש. כל ימי חיי לא זכיתי לבכות בכייה שלישית זאת, והייתי בוכה לפני הקדוש ברוך הוא פעמים הרבה שיעניק לי בכייה שלישית זאת פעם אחת, עד שלפני מותי סטר על פני מלאך ואמר לי: עכשיו הולך אתה מעולם זה, וכל מה שאספת אליך הולך ומתפזר חזרה לעולם, מילים וכלים וילדים. ובאותו רגע בכיתי בכייה שלישית זאת, שהיתה בי והיתה בעולם בלי לנוע ביניהם, עד שהוצאתי את נשמתי. עד כאן דברי רבי שמעון. והוסיפו תלמידיו: משיצאה נשמתו היתה מתפזרת בין כל תלמידיו, ולמדנו על שלושה, שלא היינו יודעים שהם מתלמידיו, האחד הולך בטל והשני מפריח יונים והשלישי הלועג למקפידים בעולם הזה על העולם הבא, שקיבלו כל אחד חלק נשמתו מחלק הבכייה, והיה זה חלק הארי בנשמתו.

ב.

אמר רבי שמעון: קשה גלות בארץ-ישראל מגלות בכל הארצות. שבכל ארצות שגולים בהן ישראל שכינה גולה עמהם, ובארץ ישראל אין שכינה עמהם. שבכל ארצות אומרים ישראל בבוקר בבוקר: דווקא היום יבוא משיח, ובארץ ישראל רואים הם כל היום עפרות דביר נחרב ובערב בערב אומרים: גם היום לא בא משיח. דבר אחר: ששכינתם בארץ-ישראל משכיחה מהם שבגלות הם, שחושבים שכיוון שקרובים הם למקום מלכות דוד הרי הם בארצם, ואז מאריך להם ולעמם הקדוש ברוך הוא את מניין ימי הגלות שקבע. שסוד גלוי הוא שהגלות אינה מקום שאליו הוגלו ישראל, אלא היא זמן שאליו הוגלו, וכל זמן שהשכינה גולה העולם כולו, ולא ישראל לבדם, מצויים בגלות והסתר פנים עומד בינם לבין ריבונו של עולם. ויש חכמים אחרים שאמרו: כל הנשמות גולות הן ממקורן שבאלהים, והעולם מצוי בגלות מאז הולדת אדם וחווה ועד אחרית הימים, ורק הגולה מגלה את הסודות שהטמין השם יתברך בעולם הזה וגולל האבן מן הבאר, ועל כן עלינו לברך המקום שהגלה אותנו, שאין לך אדם בלי שתהיה לו גלות, ואין לך לשון וחוכמה וגילוי ללא הגלות וההסתר ומה שאי אפשר לתאר.

אמר חכם עבדאללה

א.

אמר חכם עבדאללה: מקובל עלינו מרבנו סעדיה גאון, הוא סַעִיד אֶלְפַיוּמִי, שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה. ומה אנחנו למדים מכך? שדרך שאר האומות שהן נקראות על שֵם המקום שהן גרות שָם, ולשונן גם היא נקראת כך, ואם כן היה עלינו להיקרא כנענים ולשוננו כנענית. אבל אנחנו נקראים על שם אברהם אבינו, שעמד מעבר אחד וקרא בשם אל אחד, ועמדו כל שאר האומות מן העבר השני וקראו בשם אלהים רבים, על כן נקרא הוא עברי ואנחנו על שמו עברים. ועוד אנחנו נקראים על שם יעקב אבינו, ששרה עם אלהים ואנשים, ועל כן נקרא הוא ישראל ואנחנו על שמו ישראל. וכך אנחנו כל זמן שנקרא בשם אל אחד ונשרה עם אלהים ואדם ונלמד תורתנו הקדושה שבכתב ותורתנו הקדושה שבעל-פה אנחנו אומה, ומשנחדל אין אנו אומה כלל, ונקרא אז על שם מקומות מגורינו או לשונותינו או מלבושינו או שמותינו או תווי פנינו, ולא בשמות שמקבלים אנו היום. ויהודים לא קראנו את עצמנו אלא קראו לנו האומות, אשור, בבל, פרס, מדי, יוון ורומי, בשעה שגירשונו מעל ארצנו ולקחונו לארצותיהם, וחשבו שהם קוראים אותנו על שם חבל ארץ יהודה שישבה בו ממלכת יהודה וישבו בו מלכי יהודה. אבל לפי האמת יהודים אנו על שם לאה אמנו שאמרה "הפעם אודה את ה'" בשעה שנולד לה בנה יהודה, ואם אנו פוסקים מלהודות שוב אין אנו אומה. ועם חילוף הזמנים התרגלנו לשם זה, יהודים, והחלנו קוראים בו לעצמנו.

ב.

אמר חכם עבדאללה: תלאות רבות ידענו לאורך שנות הגלות הארוכה, בחורבן ממלכת ישראל ביד אשור ובחורבן ירושלים ביד בבל, ואחר כך עוד רבות מיד היוונים והרומאים, ומיד הנוצרים ברדיפותיהם ובמסעי הצלב שלהם בארצותיהם ובארץ ישראל, ומיד המוסלמים שגירשונו ממדבריות ערב, ובארץ ספרד בין אספניה לאנדלוס, כפי שאמר המשורר הקדום רבי יהודה הלוי: "בֵּין צִבְאוֹת שֵׂעִיר וְקֵדָר אָבַד צְבָאִי וְנֶעְדָר יוֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל. הֵם כִּי יִלָּחֲמוּ בְמִלְחַמְתָּם אֲנַחְנוּ נוֹפְלִים בְּמַפַּלְתָּם וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל", ובגירוש שגירשו אותנו ואת המוסלמים המלכים הקתולים אחרי שכבשו את גרנדה בתשעה באב בשנת ה'רנ"ב, ובגלות מוזע בארץ התימן בשנת ה'תל"ט, כפי שכתב המשורר הקדום רבי שלם שבזי: "אֵל קַנָּא יְקַנֵּא עַל עֲלוּבִים", ועוד הרבה תלאות. וגם כמה שנים שאננות ידענו, כשישב ראש הגולה בבגדאד בין מלכים, ובתור זהב זה בספרד המעטירה והיה רבי שמואל הנגיד שר באנדלוס, ובמלכות התורכים שקיבלונו לאחר הגירוש עד השנים האחרונות, ובארץ פה-לין שלנו על אדמתה כאזרחים. אבל עם כל זיכרון התלאות, כפראות וכאכזריות של האירופאים שפרעו בנו במאת השנים האחרונות לא ידענו כמוה מעולם ולא ידענו לתרץ, שהיכו בנו מן הטף לזקן, וראו אותנו כחיית השדה המותרת להריגה, גם בארצותיהם וגם בארצות כיבושיהם הרבות בארצות הערבי והתורכי, ואחר בשלטון הגרמני ותנוריהם. ולא היתה כברבריות הזאת קודם ולא ידענו לפרשה ולא היכרנו כך. ועינויים רבים שקראנו עליהם במגילת איכה ובספר איוב ובקִצַת חנה ובקינות תשעה באב החווירו, שהנה אצל הגרמני כל יהודי הפך איוב. ולא ראינו כמעשה הזה קודם, שיעשה בעם שלם כמעשה שנעשה באיוב, ולא יידע סופו, ושיהפוך עם שלם ויהיה כקַיִן וכלֶמֶך.

ג.

אמר חכם עבדאללה: ידוע שכשהבעל שם טוב הגיע לזה העולם, אז לפני זה עם ישראל סבלו מהפריצים מהגויים, שלקחו כובע של עור ונתנו ליהודים ואמרו "מוישקה קפוץ" ועשו מזה צחוק. יהודי שרצו להתעלל בו הלבישו אותו שטריימל שירקוד ויצחקו. כשבא הבעל שם טוב אמר: "מה הלבוש הזה שביישו את היהודי, זה יהיה בגד השבת שלי", וחבש השטריימל על ראשו.

ד.

אמר חכם עבדאללה: שאלוני הפונים בשאלה האם לומר הלל ביום עצמאות למדינת ישראל, שהיו נבוכים שאצל אלו חבריהם ובתי-מדרשיהם שהלכו בדרכי הרב קוק אומרים ההלל, ואילו אצלם בבתי-כנסיות של הוריהם אין אומרים ההלל, והיו נבוכים כיצד לנהוג. עניתי סופו של דבר: לא קבעו חז"ל לומר הלל על גאולתם של ישראל אלא אם כן היו כל ישראל באותה צרה ונושעו ממנה, אבל ציבור או אפילו מדינה שלמה של ישראל שנגאלו מצרתם, שאינם כל ישראל, אינם רשאים לקבוע הלל בברכות. ומכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה. ועוד זאת אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל מתחנכים במוסדות חינוך ולומדים שם להתנכר לכל קודש ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגויים בית ישראל, "עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת–בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיהו ב', י"ג), ונתקיימה נבואת ישעיהו: "כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן-לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן-מָיִם… וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ-בָם : וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד… כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי-לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל-ה' לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ : הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי-גָמְלוּ לָהֶם רָעָה" (ישעיהו ג', א'-ט'). הלזה ציפינו וקיווינו במשך כאלפיים שנות גלותינו, והרי כתב הרמב"ם: "לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחוכמה והאמת, שנאמר "כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א, ט'), כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ועוונותינו היטו אלה, כי היצר הצורר בעוכרינו להסית את ישראל מדרכי הבורא. ולא אכחד כי באמת עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל, ובירושלמי נאמר: "אמר הקב"ה חביבה עלי כת קטנה שעוסקת בתורה בארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ" (נדרים, פרק ו', הלכה ח'), ורבבות משלומי אמוני ישראל מחנכים את בניהם ובנותיהם על פי תורתינו הקדושה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', וכאמור "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים ל"א, כ"א). ואף אצל המון העם אנו מוצאים אוזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של עמוס "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם–כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח', י"א). ואנו תפילה שהשם יתברך יערה עלינו רוח ממרום, וידעו תועי רוח ובינה, ונשוב כולנו בתשובה שלמה. ומכל מקום נראה לעניות דעתי שאם הקהל רוצים לומר הלל בלא ברכה אחר תפילת שמונה עשרה אין למחות בידם, שהרי הלל דראש חודש הוי מנהג בעלמא, אבל אין לחייב לגמור ההלל בברכה.

ה.

אמר חכם עבדאללה: מהו "כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כ"ה, כ"ג)? שקדושת ארץ ישראל מפקיעה אותה מחזקתו של היושב עליה, ומגבירה עד אין קץ געגועיו אליה אף כאשר הוא יושב עליה, ואינה מניחה לו להתערות בה עד תומו. לפיכך לעומקו של דבר שייכת ארץ ישראל לעם ישראל רק כארץ געגועים, ואף כאשר ישב על אדמתו עורערה זכות קניינו במולדתו, והיה כגר ותושב בארצו. ולומד הוא כי אינו יכול להחזיק בה, אלא דווקא היא מחזיקה בו, ושייך עם ישראל לארץ ישראל, ולא שייכת ארץ ישראל לעם ישראל. ועוד לומד הוא כי האדם גר ותושב הוא בעולמו של אלהים, ואינו יכול אף פעם להחזיק עולמו או להורישו לבניו ולבנותיו, אלא רק להוריש להם שיהיו אף הם נתינים אצל האלהים.

ו.

אמר חכם עבדאללה: מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב, אם בתוך שלושים יום הגיעה השמועה, אפילו יום שלושים עצמו, הרי זו שמועה קרובה, וחייב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיעה השמועה, וקורע ומונה שלושים לאיסור התספורת עם שאר הדברים. אבל אם הגיעה לו השמועה אחר השלושים יום הרי זו שמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד ואינו קורע. וכאילו יום השמועה הוא יום שביעי ויום שלושים ומקצת היום ככולו.

ז.

אמר חכם עבדאללה: מת אחד בעיר, כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה עד שיקברוהו. כל מי שאינו מתאבל על המת הרי זה אכזרי, אלא יפחד הרבה וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה. ואחד מבני העיר שמת תדאג כל העיר כולה, כיצד: כל שלושה ימים הראשונים תראה את עצמה כאילו חרב מונחת לה על צווארה, ומשלושה ועד שבעה ימים כאילו החרב מונחת בקרן זווית באותו חדר ממש, ומכאן ואילך עד סוף ימים כאילו החרב עוברת כנגדה בשוק. וכל זה להכין עצמו ויחזור ויעור משנתו ויקיץ.

ח.

אמר חכם עבדאללה: כשבא ר' שלום אלרדאעי מתימן ציונה, בשנת ה'תש"ט, וראה אשר נעשה כאן במעברות ובערים אשר במדינה, התיישב על הארץ לכתוב קינות על גורל תורת הקודש בפי עם הקודש אשר בתוך ארץ הקודש, והשאירן אחריו שנקונן אותן בט' באב יחד עם הקינות על שריפת בית-המקדש, וכך לשונו: "אש תוקד בקרבי, בהעלותי על לבבי, בהיותי בתימנה. נפשי תהימה, ותשתומם כמה, בבואי ציונה. יהודים לסגולה ולשם ולתהִלה, בהיותי בתימנה. שולמית מכל סיג, גבולים תשיג, בבואי ציונה. לאל נורא ואיום, תפִלה בכל יום, בהיותי בתימנה. ולמלאכתם שוקדים, ולא לאל עובדים, בבואי ציונה. מדי יום ולילה, עִתים לַתורה, בהיותי בתימנה. רק תורת הגוף, עלֵי הכל תצוף, בבואי ציונה. דת משה ויהודית, לכל אִשה עברית, בהיותי בתימנה. את ראשן פְרוּעוֹת, וּמָתנים וזרועות, בבואי ציונה. עטרת בעלה בפנים, ולא תתראה פָּנִים, בהיותי בתימנה. יחד נשים ואנשים, מתהלכים ולא בושים, בבואי ציונה. בלבוש נהדר וטוטפות, וארבעה ציציות, בהיותי בתימנה. נקיים מכל אלה, וסות זר וראש מגולה, בבואי ציונה. יהודים בשבע פיאות, לְכָבוד נקבעות, בהיותי בתימנה. חוק גדל בלורית, ושבע פיאות להכרית, בבואי ציונה. ימי שבת ומועדים, לתענוג מיוחדים, בהיותי בתימנה. אוי על חילול שבתות, ומועדי האותות, בבואי ציונה. עִלזו נפשות נְכֵאוֹת, בסדרי משתאות, בהיותי בתימנה. צמאה נפשנו, כקדם מי עוד יִרְאֵנוּ, בבואי ציונה. בתי ספר למורה, כדת משה יורה, בהיותי בתימנה. שמחו הילדים באפס לימודים, בבואי ציונה. מאין סוף לספור, כמה יש עלַי מחסור, כמאז בתימנה. חי וקיים ישיבנו, ובצדק ינחנו, כקדם בציונה".

ט.

אמר חכם עבדאללה: המונח יהודי מה הוא? יש לומר כי מונח זה אינו מסמל גזע מסויים. אולי גם אין נכון לומר גזע, כדי שלא לחקות את הגזענים למיניהם וגרוריהם שבימינו, שלפי מושגי תורת ישראל אין כלל גזעים שונים בעולם, וכדי לעקור תורה זו הוכרחה תורתנו להאריך בפרטי פרטים בתולדות כל באי עולם כדי לייחסם לאב אחד ולאם אחת. לכך אולי יותר נכון לומר כי המונח יהודי אינו מסמל שבט מסויים. במילים אחרות, אינו מסמל יוצאי ירך אברהם יצחק ויעקב במובנו המצומצם של הביטוי. יודעים אנו ללא כל ספק, כי במשך כל הדורות נתערבו בהם רבים מהעמים השונים, מאז היותם עוד במצרים "וְגַם-עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" (שמות י"ב, ל"ח), ואחריהם הגבעונים (יהושע ט'), שבסופם נטעמו באומה, והלאה לרבות דורות היותם על אדמתם בימי אדירי מלכי ישראל ויהודה "וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל-הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת" (דברי הימים ב ב', ט"ז), בפרט בדורות פיזור האומה וגלותה בין העמים השונים ללא כל הבדל בין מזרח למערב צפון או דרום. תמיד היתה תנודה ותנועה דו-סטרית, גירויות והמרות של יחידים וקבוצות, כידוע לכל מי שיש לו מושגים בתהפוכות סדר הדורות, ולו קלושים ביותר, אם רק רצונו לראות את האמת כמות שהיא. כן אין זה מונח המסמל יחידה גיאוגרפית מסויימת, שהרי גם המתגורר באנגליא, ברברה, סין, ותימן, ספרד וגרמניא, אף אם נולדו שם הם ואבותיהם ואבות אבותיהם במשך אלפי שנים, נקראים הם עדיין באותו הדם יהודי. במילים אחרות, גרעין האומה הוא שבט מסויים, ואם תרצה אמור יוצאי ירך אדם מסויים, אלא שכל המקבל עליו דת מסויימת, הרי הוא נספח נארג ומשתלב בתוך יריעת שבט זה עד לבלי הכר, בבחינת "כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית י"ז, ה'). כפי שכתב הרמב"ם לר' עובדיה הגר: "שאלת על עסקי הברכות והתפילות היש לך לומר אלהינו ואלהי אבותינו, אשר הבדילנו ואשר בחר בנו וכל היוצא בעניינים אלו. יש לך לומר הכל כתקנן ואל תשנה דבר, ועיקר הדברים שאברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקב"ה, לפיכך כל מי שמתגייר עד סוף כל הדורות מתלמידיו של אברהם אבינו הוא, ובני ביתו הם כולם, נמצא אברהם אבינו אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו והם כל גר שיתגייר, לפיכך יש לך לומר אלהינו ואלהי אבותינו, שאברהם אבינו הוא אביך, ומאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלווית אלינו אין כל הפרש בינינו ובינך, שהתורה לנו ולגרים ניתנה". ומי ידע לגבי כל אחד מאיתנו אם הוא מצאצאי הגרים או מצאצאי שבטי יעקב, שאף אני איני יודע זאת לגבי עצמי.

אמר חזקל

א.

אמר חזקל: קראתי בספרה של חביבה פדיה שאמרה: גאולה שאין בה זיכרון גלות, רק חצי גאולה היא, וגלות שיש בה זיכרון גאולה, כבר חצי גאולה היא. ונזכרתי במי שכתב: "כציפור נודדת מן קִנהּ כן איש נודד ממקומו" (משלי כ"ז, ח'), ואין ציפור אלא שכינה המגורשת ממקומה, ורשות ניתנה לאותן נשמות אשר נתגרשו ממקומן בעקבות אהובי לבן לקנן בחיבור זה ולקונן בו על גלותן ולקרוא, "שַׁלֵחַ תשלח את האם ואת הבנים תיקח לךְ" (דברים כ"ב, ז'). וכציפור הנעזבת במקומה כן איש נעזב על ידי מקומו, ואין מקום אלא בית המתרוקן מעתידו, ואין גלות אלא הליכה של אדם נעזב ממקומו. ואין בית אלא מקום וקירותיו עומדים עמו, ואין גולה אלא השתכנות הלב מחוץ לעצמו ושתיקתו ימים רבים.

ב.

אמר חזקל: שמעתי מאשתי צ'חלה, ששמעה מהצדקת רבקה, המבשלת באולפנה של חב"ד: דִי וֶועלְט אִיז נִישְׁט פַאר אוּנְדְז, ופירושו: העולם הזה הוא לא בשבילנו.

ג.

אמר חזקל: קראתי עם חכם עבדאללה בדרשות המזעזעות נפש וגוף של הרב החכם קלונימוס קלמיש שפירא, שנרצח על-ידי הצוררים ימח שמם בשנת תש"ד, וכונסו הדרשות בספרו "אש קודש": "איך מחזיק העולם מעמד? "איך" אינו נהפך העולם לתוהו ובוהו? כשנהרגו עשרה הרוגי מלכות צרחו אראלים מר, זו תורה וזו שכרה, ובת קול יצאה אם אשמע עוד קול אחד אהפוך את העולם למים! ועתה – ילדים תמימים, מלאכים טהורים, גדולי תורה קדושי ישראל, נהרגים ונשחטים רק בשביל שהם ישראל, חללו של עולם מתמלא מצעקות – האימים שלהם השוברים מחיצות של ברזל. הצילו! הצילו! הם צועקים, זו תורה וזו שכרה? ובכל זאת – אין העולם נהפך ונשאר על עמדו כאילו לא קרה כלום. לא על שגזלנו ולא על שעשינו רע לשום אדם אנו נרדפים, רק על שאנו ישראלים, דבוקים באלוקינו ובתורתו יתברך, ולא די להם לשונאינו לכבות ניצוץ האלוקית לבד אשר בתוכינו, רק את שניהם יחד רוצים לכלות, את גוף ונפש איש הישראלי. רק כהצרות שהיו עד שלהי דשנת תש"ב היו כבר, אבל כהצרות משונות, ומיתות רעות ומשונות, שחדשו הרשעים הרוצחים המשונים עלינו בית ישראל, משלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל, לא היה כמותם, וה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין".

ד.

אמר חזקל: אמר לי חכם עבדאללה כי הגלות היא שכחה ואילו הגאולה היא היזכרות. אבל מצאתי אצל רבי שמעון שאמר כי הגלות היא זיכרון ואילו הגאולה שכחה.

ה.

אמר חזקל: התחייבתי בלבי שאקרא הברכות שעל המיטה ערב אחד לפי סידור הספרדים וערב שני לפי סידור האשכנזים, כי הודיעי חכם עבדאללה שאבדו רבים מאחינו האשכנזים באירופה במלחמה הגדולה, ויש להשמיע קול תפילתם.

ו.

אמר חזקל: כפי שאמר לנו רבי נחמן, כל העולם בעבור קרעכץ אחד ארוך, שיש בקרעכצען, אותה אנחה עמוקה מן הריאות כשאומרים הבריות אוי את הנשמה היתרה של העולם כולו.

 

ז.

אמר חזקל: אמרתי לאשתי צ'חלה, נחכה עד שבתנו תהיה בת שש ולא נאמר לה עדיין את המילה שואה, ולא נזכיר באוזניה אפילו מילים כמו טבח ורצח, ולא נניח לה שתשמע את הצפירה וכאב יפלח את בטנה ופניה ילבשו פחד. אמרה לי צ'חלה: נחכה עד שתהיה בת שמונה. כשהגיעה לגיל שמונה אמרה לי צ'חלה פשוט: נחכה.

 

האסופה "אמר רִבִּי שמעון" מורכבת משלושה חלקים: "אמר רִבִּי שמעון",  "אמר חכם עבדאללה" ו"אמר חֶזְקֵל".

"אמר רִבִּי שמעון" מחבר יחדיו דברי רבנים מכל הדורות שנקראו שמעון, אך כמעט מחציתו מוקדשת למפורסם בשמעונים, בר יוחאי. ל"אמר חכם עבדאללה" ארבעה "אבות חכמה" המהווים גם הם כמחציתו – חכם עבדאללה סומך, בן המאה ה-19 בבגדאד, "הבן איש חי", רבנו יוסף חיים, גם הוא בן המאה ה-19 בבגדאד, הרב יוסף משאש, שעבר בין מרוקו וישראל במאה ה-20, והרב עובדיה יוסף. אליהם מצטרפים ובהם מתערבבים רבנים אחרים, רובם מן הדורות האחרונים במזרח-התיכון וצפון אפריקה, אך חלקם מוקדמים יותר או ממקומות אחרים, וכן עוד מקורות שבעל-פה מִדרשות בבתי כנסת עיראקיים, תורכיים, ספרדיים וסוריים בירושלים בתריסר השנים האחרונות. לעיתים "אמר רִבִּי שמעון" ו"אמר חכם עבדאללה" מאחדים שניים או שלושה מקורות שונים לגרסא אחת חדשה. החלק השלישי, "אמר חזקל", בניגוד לשני החלקים הראשונים, הוא בדוי.

כל העניינים אשר בשני החלקים הראשונים הזכרתי, כולם משל אחרים, אלא אם התגלגל אליהם רעיון אחד או שניים משפטים משלי, חדשים מקרוב באו, ולא שמתי לבי כי ממני יצאו. ובכל החלק השלישי דבר מדברי הספרים המצויים לא לקחתי, אלא אם שכחתי, או נפלה בתוכם מילה או שתים מן המקורות ואנוכי לא ידעתי, רק כל עניני החלק הזה מלבבי נבראו, חפרתי בורות והם נמלאו. לבד אם נשרו כמה פתקים של חזקל בין עמודי שמעון ועבדאללה ולא השגחתי, או נשרו פתקים מעבדאללה ושמעון אצל חזקל ולא חשתי.

קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר:

חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חֶזְקֵל

 

הוציא הקובץ ממסתור לאור, וצירף הקטעים בחלק "אמר חכם עבדאללה":

חֶזְקֵל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה

 

הביא לדפוס, וצירף הקטעים בחלק "אמר חזקל":

אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חֶזְקֵל

 

התפרסם במדור חדש בשם "אמר רבי שמעון" באתר העוקץ

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמר רבי שמעון, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אמר רבי שמעון לימי הזיכרון

  1. אחד העם הגיב:

    יפה מאד אלמוג.
    באמת מוזר הביטוי "ללא הבדל דת, גזע ומין", שהוא גזעני בעצמו, כי הוא מניח שיש גזעים שונים, ויוצא ממנו ש'עץ' האנושות אינו אחד. אבל לפי רעיון הבריאה בצלם האל ולפי ההומניזם, כולנו בני אותו גזע. אמרו מהיום: "ללא הבדל דת ומין".

  2. "אמר חזקל" דברים מאוד יפים ונכונים ומרגשים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s