חבר הכנסת איימן עודה על רבי דוד בוזגלו והתרבות הערבית-יהודית – בעברית ובערבית

חבר הכנסת איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, נשא דברים באירוע השקת שדולת חברי הכנסת למען שימור וטיפוח מורשת התרבות של יהודי ארצות ערב והאיסלם, שהתכנסה היום לראשונה בכנסת:

מדברים הרבה על חשיבותה של תרבות פלורליסטית בימים האלה, ולצערי מדברים יותר מדי על ערבים מצד אחד ויהודים מהצד האחר, מהלכים אימים על תיאטראות ערבים, ומנגד שואלים מדוע אין השקעה תרבותית בפריפריה.

התרבות של יהודי ארצות ערב, היהודים הערבים, היא מפתח לאפשרות אחרת: מדוע שלא נדבר על תרבות יהודית וערבית משולבת, משותפת. הרי, התרבות של יהודי ארצות ערב לא היתה רק תרבות קהילתית ומסורתית של הקהילות המיוחדות הללו, אלא גם חלק מתרבותו של המרחב הערבי כולו.

עוד מתקופת הג'האליה, לפני בוא האיסלאם, אנחנו יודעים על דמויות כמו שמואל בן עדיה, שהיה משורר חשוב ומשפיע עוד לפני לידתו של הנביא מוחמד. קרובות אליי במיוחד מילותיו: "אִם לֹא יִטָּמֵּא בִּנְבָלָה כְּבוֹד אָדָם, כָּל לְבוּשׁ שֶׁיִּלְבַּשׁ אֶת יָפְיוֹ בּוֹ יַכְלִיל; בִּזַּתְנוּ אִשָּׁה: מַה זָעוּם מִסְפָּרְכֶם, וָאַשִּׁיב לָהּ: אַךְ קֹמֶץ נֶחְשָׁב לְאָצִיל".

ובתקופה המודרנית די אם נזכיר את הזמרת לילה מוראד במצרים, את האחים דאוד וסאלח אלכוויתי בבגדאד, את זוהרה אלפסיה במרוקו, כדי לדעת שהיהודים היו נטועים עמוק במורשת התרבות הערבית, והיא היתה נטועה בהם. גם מי שיצר בעברית ובתוך המסורת הדתית היהודית היה חלק מסביבתו, כמו למשל הפיטן הגדול רבי דוד בוזגלו, שכתב בגעגועיו למרוקו: "שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים. וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים. עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה".

אך לצערנו, המציאות של מדינת ישראל לא הרשתה את העושר התרבותי הזה, לא רק משום שהתרבות הזאת נחשבה ל"נחותה", אלא כי היא טישטשה את הגבול שניסתה ההגמוניה התרבותית לצייר בין יהודים וערבים. אסור היה להעלות על הדעת שיהודים וערבים יכולים לשאוב מאותה תרבות משותפת. זו הסיבה שאנחנו חייבים, למעננו, למען העתיד שלנו, להעלות על נס את התרבויות הנשכחות הללו, שהיה בהן עושר גדול שרובו אבד.

חשוב להזכיר גם את החלק שהיה לאזרחים הערבים הפלסטינים בישראל בשימור והצלת חלקים מהתרבות המפוארת של יהודי ארצות ערב. השחקן אריה (אלבר) אליאס שהלך לעולמו השנה, ואשר בתחילה לא התקבל לתיאטרון הממסדי בגלל מבטאו הערבי, פעל בישובים הערבים והקים בהם יוזמות תיאטרון כבר בתקופה של הממשל הצבאי הנורא. מוסיקאים כגון אברהם סלמאן וזוזו מוסא שפעלו בתזמורת קול ישראל בערבית, והסרטים הערבים ששודרו בערוץ הראשון ויועדו במקור לצופים הערבים, היו מפלט תרבותי עבור היהודים המזרחים שבו זכו לראות סרט בשפתם.

כמובן, אסור לשכוח גם את אנשי הספרות, את סמי מיכאל, שמעון בלס, ששון סומך ואחרים שהעיתונות הערבית של המפלגה הקומוניסטית, בניצחו של הסופר אמיל חביבי, היתה המקום הראשון שבו הם הוזמנו לכתוב את יצירותיהם עוד לפני שפנו לכתיבה בעברית והתקבלו הרבה אחר כך על ידי הממסד. היהודים מארצות ערב הועשרו על ידי התרבות הערבית הפלסטינית וגם העשירו אותה, גם בימים הקשים ביותר.

לשמחתי, יותר ויותר צעירים יהודים וערבים מגלים בתרבות הזאת עניין מחודש, ויש יוזמות חדשות לחפש את החיבורים שכמעט נעלמו. מרגש לשמוע את התזמורת האנדלוסית הישראלית, שמנגנים בה ביחד יהודים וערבים, ומכעיס שהיא צריכה לדרוש בכל פעם מחדש תקצוב ראוי כפי שזוכות לו התזמורות המערביות הקלאסיות. מרגש לפגוש את הצעירים המזרחים החוזרים למורשת סביהם ולומדים מחדש את השפה הערבית, לא למטרת "דע את האויב", אלא כדי להכיר את עצמם, את מורשתם, ודרכה מחפשים חיבורים של פיוס וחיים משותפים.

אם אנחנו שואפים לעתיד של קיום משותף, הגיע הזמן לתת לתרבות לפורר את החומות במקום להגביה אותן. היו שהציעו לכולנו להיות "וילה בג'ונגל". זו טעות נוראה שתעלה לנו בשנים ארוכות של סבל לכולם. במקום זאת צריך להיפתח, קודם לכל תרבותית, למרחב סביבה, לשיתופי פעולה וחיבורים חדשים.

את האיומים והרדיפה כלפי התרבות הערבית – הממשלה צריכה להפסיק מיד, לאפשר את העושר התרבותי שקיים כאן, ולהשוות את התקציבים המופנים לתרבות הערבית והמזרחית לאלה של התרבות היהודית-המערבית.

אני רואה כחלק עיקרי בשליחותי בכנסת את המאבק למען צדק לאוכלוסייה הערבית, נגד גזענות ואפליה, ולמען שוויון אמיתי בארץ. העמדה הערכית – היא להיות בן-אדם בכל מצב. לא להיות נגד גזענות כלפי ערבים, רק משום שאני ערבי. אלא להיות נגד גזענות כלפי ערבים, או כלפי מזרחים, או כלפי כל קבוצה הסובלת מאפליה – בגלל מחויבות לחברה צודקת יותר ואנושית יותר. זה האתגר של כולנו.

 ايمن عودة:

بالأمس اجتمع لأول مرة اللوبي البرلماني للحفاظ على تاريخ وثقافة اليهود في البلاد العربية والاسلامية. شاركت في هذا الاجتماع، الذي بادرت اليه النائبة كسانيا سباتلونا بسبب أهميته.

يتحدثون كثيرًا عن اهمية التعددية الثقافية في هذه الايام، وللأسف يتحدثون عن العرب من جانب واحد وعن اليهود من الجانب الآخر. يهددون المسارح العربية، ومن جهة أخرى يتحدثون عن عدم الاستثمار في الثقافة العربية. ثقافة اليهود في البلاد العربية، اليهود العرب، وهذه الثقافة تشكل مدخلا لإمكانيات أخرى: لماذا لا نتحدث عن ثقافة يهودية عربية مشتركة الى جانب الخصوصية القومية كل على حدة، فثقافة اليهود ابناء البلاد العربية لم تكن ثقافة تقليدية للجالية المحلية فقط، انما كانت جزءًا من الثقافة العامة في المحيط العربي.

منذ العصر الجاهلي، قبل الاسلام، نحن نردد اسماء السموأل بن عادياء، الشاعر البليغ المؤثر، قبل ولادة النبي العربيّ، وما زالت كلماته تردّد:

إذا المرء لم يُدنس من اللؤم عرضه , فكلّ رداء يرتديه جميل
تعيّرنا أنا قليل عديدنا , فقلت لها إن الكرام قليل

وفي العصر الحديث يكفي ان نذكر ليلى مراد في مصر، والاخوان داوود وصالح الكويتي في بغداد، وزهراء الفاصيا في المغرب، لمعرفة أن اليهود (اليهود العرب) كانوا منغرسين عميقًا في الثقافة والحضارة العربية، وهي كانت جزءًا منهم ايضًا. كذلك فمن أنتج باللغة العبرية وفي خضم التقاليد الدينية كان جزءًا من محيطه، كالرابي دافيد بوزاغلو، الذي كتب في اشتياقه الى المغرب: هناك عرب وعبريون، معًا كلهم ملتفّون، وقلوبهم مانحون، مع كل نغمة وأغنية.

لكن للأسف فإن واقع دولة اسرائيل لم يتح أية إمكانية للثراء الثقافي هذا ان يستمر، ليس فقط لأن هذه الثقافة هي "الوضيعة"، إنما لأنها أزالت الحدود التي حاولت الفئة المسيطرة فرضها على الاجواء الثقافية بين العرب واليهود.

كان ممنوعًا أن يعتقد ان اليهود والعرب بإمكانهم الاستلهام من ذات الثقافة المشتركة. هذا السبب الذي من أجله نحن ملزمون، لأجلنا، من أجل مستقبلنا المشترك، أن نستنهض هذه الثقافة المنسيّة، التي كان بها الكثير من الغنى الذي ذهب مهب الرياح.

من المهم تأكيد الجزء الخاص للمواطنين العرب الفلسطينيين في اسرائيل في المحافظة على أجزاء من هذه الثقافة وانقاذ بعض منها. الممثل ارييه (البير) الياس الذي ودع الحياة هذا العام، والذي لم يُقبل للعمل في المسرح الرسمي بسبب لكنته العربية، فقد عمل في البلدات العربية وأقام مبادرات لمسارح محلية في فترة الحكم العسكري. موسيقيون أمثال أبراهام سلمان وزوزو موسى اللذيْن عملا في فرقة صوت اسرائيل بالعربية، والأفلام العربية التي بُثّت في القناة الأولى، كانت ملاذ اليهود الشرقيين الثقافي لرؤية فيلم بلغتهم.

بالطبع، لا يمكن نسيان الكتاب: سامي ميخائيل، وشمعون بلص، وساسون سوميخ وآخرين، الذين رعتهم الصحافة العربية للحزب الشيوعي، بقيادة الكاتب اميل حبيبي، والتي كانت المكان الأول الذي اُتيح لهم الكتابة فيه ونشر ابداعاتهم قبل تحولهم للكتابة باللغة العبرية، وقد تمّ استيعابهم من قبل المؤسسات السلطوية. اليهود من البلاد العربية نهلوا من الثقافة العربية الفلسطينية وأغنوها ايضًا، حتى في اصعب الاوقات.

من دواعي سروري، ان يتزايد الشباب اليهود الذين يبدون اهتمامًا بهذه الثقافة مجددًا، وهناك اخبار ومبادرات عمن ينفضون الغبار عن هذه الثقافة المنسية. مثير جدًا ان تسمع الفرقة السمفونية الاندلسية، التي يعزف بها معًا عربٌ ويهود، ومن المثير للغضب أن تطلب هذ الفرقة كل مرة مجددًا ميزانيات ملائمة كما تحظى بها فرق الموسيقى الغربية الكلاسيكية. من المثير أن تلتقي الشباب اليهود الشرقيين الذين يعودون الى إرث أجدادهم ويتعلمون من جديد اللغة العربية، ليس لأهداف "اعرف عدوك"، انما من اجل ان يعرفوا انفسهم، وتاريخهم وتراثهم، ومن خلالهم يفتشون عن نقاط الالتقاء للتصالح والحياة المشتركة.

اذا كنا نصبو لمستقبل مشترك، فقد آن الأوان لأن نعطي للثقافة أن تزيل الحواجز بدلاً من رفعها. كان هناك من اقترح أن نعيش بـ"فيلا في الجونجل" داخل الشرق. هذا خطأ كبير سيكلف الجميع سنوات طويلة من العذاب. بدلاً من ذلك يجب الانفتاح ثقافيًا والتلاقى مع الثقافة الشرقية.
على الحكومة ان توقف حالاً التهديدات والملاحقات للثقافة العربية، وان تتيح المجال للإثراء الثقافي، وان تساوي الميزانيات للثقافة العربية وللثقافة اليهودية الشرقية اسوة بالثقافة اليهودية الغربية.

رسالتنا في الكنيست هي من أجل العدالة للجماهير العربية، ضد العنصرية والتمييز ومن أجل المساواة الحقيقية في هذه البلاد. الموقف الاخلاقي هو ان تكون انسانًا في كل موقف، والا تكون ضد العنصرية ضد العرب من منطلق أنك عربي، وإنما أن تتصرّف كإنسان ضد أي تمييز كذلك في مواجهة التمييز ضد الشرقيين، او ضد كل مجموعة يميز ضدها، بسبب الالتزام للعيش في مجتمع عادل أكثر وانساني اكثر، هذا هو التحدي الاكبر لنا جميعًا.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על חבר הכנסת איימן עודה על רבי דוד בוזגלו והתרבות הערבית-יהודית – בעברית ובערבית

  1. דודי הגיב:

    "המציאות של מדינת ישראל לא הרשתה את העושר התרבותי הזה" – דומני שגם המציאות של ארצות הערב והאסלאם לא ממש.

  2. adam הגיב:

    אלמוג, האם עקרוני לך שיהיו אלה בני אדם יהודים ו/או ערבים, או שזה בסדר שזה גם יהיה פולמוס זהות בין רובוטים? החלפתנו ברובוטים/סייבורגים כמעט כאן, ואתה עוסק בשלג זהויות דאשתקד.. למרבה הצער, דוקטרינת הראש בחול לא תועיל כאן.

  3. אורי הגיב:

    כמה שאני מכיר באופי הדיקטטורי-הגמוני של מפא"י ובניסיונות ההשתקה וההתכחשות לתרבות היהודית-ערבית ולהיותנו חלק מהמזרח התיכון, אני משתגע בכל פעם שהאשמה נופלת *רק* על ההנהגה הישראלית: באמת הייתה ציפייה שלאחר מלחמה עקובה מדם של מדינה בת פחות מיום בחמש מדינות ערביות, שההנהגה הישראלית תאמץ את התרבות הזו כאילו כלום לא קרה? להזכיר, מדינות ערב החרימו את מדינת ישראל בתחילת דרכה (ורובן גם היום), לא ההפך. האם רק היהודים-הישראלים אימצו זהות לאומית מודרנית שחירבה כל חלקה תרבותית טובה, או שמא גם הפלסטינים, המצרים, הלבנונים, הירדנים, הסעודים?

    אני עושה הפרדה בין לאומיות לתרבות: התרבות הערבית מרתקת אותי, ואני נמלא עצב על דחיקתה לשוליים. לעומת זאת, תומכי הלאומיות הערבית, שלא מעט מאנשי הרשימה המשותפת מהווים חלק ארי ממנה, הם אנשים צרי עין וחסרי תרבות (במובן הרחב של המילה) לא פחות מעסקני מפא"י

  4. Meir הגיב:

    ההקצנה ששגדלה ופורחת בעולם הערבי הדתי ובמקביל גם בעולם היהודי הדתי בישראל ובעולם כולו פוגעת בכל חלקה טובה והיא המקור לשנאה ולהעדפה לברוח מכל מקום פלורליסטי, מתפשר וקורא לקירוב לבבות. כיוון שהתהליך הדדי יש לו מנהיגים והמון זועק. לך תרגיע כזה דבר…

  5. לא ברורות לי התגובות המסתייגות והציניות כאן. רובוטים? הקצנה? מה כל כך קשה בלהתרגש ולשמוח על היד המושטת לשיתוף ואחווה. מדבריו של איימן עודה קיבלתי הרגשה של חיבוק סולידרי נחוץ ונפלא, מהתגובות – לא כל כך…

  6. Yael Zeligman הגיב:

    תודה עמוקה. מרתק ומרגש. הלוואי שיתממש.

  7. יהושע רוזין הגיב:

    בשל הסכסוך הישראלי פלסטיני-ערב. הממסד השלטוני הישראלי מעוות את ההיסטוריה. מדבר על תרבות ,,יודאו נוצרית׳׳( ישעיהו ליבוביץ׳ מתהפך בקברו)בשעה שמבחינה דתית האסלם קרוב הרבה יותר ליהדות דתית מהנצרות.מבחינה דתית יהודית מוסלמים נחשבים כ,,מיחדי השם׳׳ מה שאין כן השילוש הנוצרי .בקתוליות והנצרות האורתודוקסית המזרחית יש יסודות פאגניים שהם בבחינת בל יראה ובל ימצא ביהדות ובאיסלם. היחס ליהודים באירופה לדורותיה היה הרבה יותר גרוע מהיחס ליהודים.מאז .מסעי הצלב הזכורים גם באיסלם לרע פחות או יותר כל 100ש. היה גל רדיפות רצחני נגד יהודים. לא היתה מקבילה לכך בעולם האיסלמי .אע׳׳פ שלא טוב היות מיעוט בכל מקרה. הציונות המדינית ששברה את מתכונת יחסי יהודים ערבים סיבת הקמתה מצב היהודים באימפריה הצארית והופעתה של האנטישמיות הגזענית במערב אירוםה(ובצרפת יותר מאשר בגרמניה) בו זמנית עם הענקת שויון זכויות פורמלי. וזה עוד לפני עלית הנאציזם והשואה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s