Rubi Rivlin

הנשיא רובי ריבלין הוא מייצג נאמן, או אחרון, של הימין הציוני הליברלי.
בנעורי, כשתמכתי בדיוק בעמדה הזאת, המייצגים שלה בעיני היו דן מרידור, בני בגין ומאיר שטרית.
הם טענו שאפשר לשלב בין ציונות שאינה חוזרת בה מן הנכבה (אבל מוכנה למחוות לעקורי איקרית ובירעם), תמיכה בכיבוש אשר מוכנה באופן מקסימלי לאפשר אוטונומיה לפלסטינים ללא ריבונות, כאשר לצד אלו אפשר לקיים לדעתם דמוקרטיה איתנה, אשר למרות זכויות היתר ליהודים בהגירה ובקרקעות יוצרת שיוויון אמיתי בשאר התחומים ואינה נגררת לגזענות, ומקיימת מערכת משפט חזקה, וגם בשטחים, למרות הכיבוש הצבאי והעדר האזרחות, המדינה ואזרחיה שומרים על "אנושיות", ועל זכויות אדם בסיסיות לפלסטינים. וכל זה גם במסגרת של קפיטליזם ניאו-ליברלי האמור לשמור על אנושיות באיזון עם מערכת רווחה כלשהי.
החידוש המרענן שרובי ריבלין מביא לעמדה הזאת הוא חיבור רגשי אמיתי לפלסטינים, כבני הארץ, לתרבות הערבית, כתרבות אחות לעברית, ולאיסלאם, כדת אחות ליהדות, בין השאר על רקע היות אביו אחד ממתרגמי הקוראן לעברית. הוא גם ממקם את עמדתו הימנית ציונית ליברלית לא בקוטב החילוני ולא בקוטב הדתי, אלא בעמדת ביניים שאולי מותר לקרוא לה בהקשר שלו מסורתית. הוא גם רמז פעם לתמיכתו במדינה אחת ואזרחות לפלסטינים בשטחים, אך לא פעל למען כך מעולם.
אבל בסופו של דבר העמדה הזאת של ריבלין לא במקרה נדחקה מן הליכוד, מן הימין בכלל, ומן הציונות בכלל. זה לא רק בגלל שלא קוראים מספיק ז'בוטינסקי, כמו שריבלין אוהב להגיד. זה בגלל שאין לעמדה הזאת פתרון אמיתי לסתירותיה: גם משטר פריבילגיות ליהודים וכיבוש צבאי הדוק וגם יחס אנושי, מערכת משפט הגונה וזכויות אדם, גם נכבה ומלחמות אין סוף וגם העדר גזענות, גם קפיטליזם וגם רווחה.
אלו אנשים נחמדים שמדברים כמו מדריכים ערכיים ומסורים בתנועת נוער, בלי להסיק מסקנות קשות, אלא רק עם רצון יפה במוסר באמצע מעגל הנקמות, תוך כדי התעלמות מכך שאם רוצים לבטל את משטר הפריבילגיות ומעגל האלימות, צריך לעשות תיקון ביחס לנכבה ולכיבוש. לא במקרה החברה שלנו עוברת מילטריזציה, חוסר תקווה ומאמצת גזענות איומה, כמו שלא במקרה הניאו ליברליזם מעכל את מערכת הרווחה.
אז האם רובי ריבלין הוא עלה תאנה למשטר הישראלי, בדיוק כמו שמעון פרס, או שהוא דבר מה מרענן שיכול לתרום דבר מה חיובי?
ההבדל בין ריבלין לפרס הוא שהוא אנושי, הוא כנה בכוונותיו, והוא מביא עמו כאמור אהבה אמיתית לתרבות הערבית. גם אלו מהווים משהו.
ואלו הופכים אותו בתודעת הימין שהפסיקה להתנצל או לדבר על דמוקרטיה או נגד גזענות לאיש שמאל רדיקלי.
***

Rubi Rivlin is perhaps the last faithful representative of the liberal Zionist right wing.
In my youth, when I supported precisely this position, its representatives in my view were Dan Meridor, Benny Begin and Meir Sheetrit.

They argued it was possible to combine a brand of Zionism which supported the Nakba (but which was willing to make gestures toward the exiles of Arab villages Iqrit and Bir’im) with support of the occupation (and a willingness to enable Palestinian autonomy, albeit without sovereignty). Alongside these, they believed a stable democracy was possible, in which, notwithstanding the superior rights granted to Jews in all matters pertaining to immigration and land, a genuine non-racist equality will exist in other domains. Such a democracy, according to the liberal Zionist right, also engendered a strong legal system. In this vision, the Israeli state and its citizens maintain a degree of “humanity” in their approach towards Palestinians, whom they grant basic human rights (instead of citizenship) amidst an ongoing military occupation. All this transpires, meanwhile, within a system of neoliberal capitalism that is meant to exist in a certain “humane” balance with a welfare state.

The refreshing addition that Rubi Rivlin brings to this right-wing liberal Zionist formula is a genuine emotional connection to Palestinians as children of this land; to Arab culture as a sister culture to Hebrew culture; and to Islam as a sister religion to Judaism (reflecting, among other things, his father’s prominence as a translator of the Qur’an to Hebrew). Rivlin’s right-wing liberal Zionism is neither secular nor religious. Rather, in his case, it might be considered “traditional.” He has once hinted at his own support for a one-state solution and for citizenship for Palestinians in the occupied territories, although he has never actively fought for such a reality.

It is no accident, however, that Rivlin’s position has gradually become extinct within the Likud, within the mainstream right wing, and within Zionism in general. It’s not simply because people don’t read enough Jabotinski, as Rivlin likes to say. Rather, it’s because Rivlin’s own brand of liberal right-wing Zionism offer no real solutions to its own contradictions: it seeks both a Jewish-centric regime and military occupation, on the one hand, and “humane” treatment of Palestinians, on the other; both capitalism and a welfare state; both a strong legal system and a non-racist society and human rights, on the one hand, and Nakba and endless wars, on the other.

People like Rivlin are nice people, but they speak like youth movement counselors. They do not wish to reckon with the difficult implications of their own words. Instead, they want to find the ethics within an endless cycle of vengeance. In doing so, they ignore the fact that if you truly want to stop the cycles of violence and of Jewish privilege, you have to acknowledge the Nakba and end the occupation. It’s no accident that our society is militarizing and increasingly embracing a vicious racism, just as it is no accident that neoliberal policies are destroying the welfare system.

Is Israeli president Rubi Rivlin a fig lead for the Israeli regime, just like Shimon Peres? Or can Rivlin offer something positive and new? The difference between Rivlin and Peres is that the former is genuine in his intentions, and brings with him a real love for Arab culture. This counts for something. But it also makes him a radical leftist according to the Israeli right, which has long since stopped speaking against racism or in favor of democracy.

English translation: ilil benjamin

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה english, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על Rubi Rivlin

  1. שלומי הגיב:

    תעשה תרגיל. כתוב את אותו פוסט על איש שמאל מהעבר שידע מהי דמוקרטיה. דווקא מברכותיך לריבלין ניכר שאתה הולך שבי אחרי התנהגויות "ימניות" בכל הפוליטיקה הישראלית, שניכרות לצערי לא פחות ואולי אף יותר בצד השמאלי הפסיבדו אוניברסלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s