חכם עבדאללה לראש השנה וליום הכיפורים

אמר חכם עבדאללה

 

א.

אמר חכם עבדאללה: בימינו אנו מוצאים הרבה אברכים בעלי תשובה וגם בעלי משפחות הנוטשים משפחותיהם לנסוע בחגים, ובעיקר ביום ראש השנה ובערב הפסח, אל ארצות רחוקות להשתטח על קברות צדיקים. ואנחנו לא הכרנו מנהג זה במקומותינו, ולא בא אל גבולינו, שאת הצדיק אפשר לבקר כל השנה, ורצוי ביום לידתו או ביום פטירתו, ואילו החגים, הבאים רק פעם בשנה, העיקר בהם הוא המשפחה. כמובן, אם רבו גר בסמוך לו, הולך ומנשק ידו בערב החג. אבל העיקר הוא המשפחה, ואל קברות בני המשפחה המתים עולה בזיארה לפני החג, ואת בני המשפחה החיים פוגש הוא סביב שולחן החג, איש תחת ביתו, תחת גפנו, תחת תאנתו. ולא רק זאת, שמענו מהרבה משפחות כמה עול מפיל עניין זה על הנשים והילדים הנותרים לערוך לבדם את החג, ואין מצווה נקנית בעבירה. החג הוא יום טוב, צריך לשמוח והשמחה עם המשפחה, אוכלים יחד, שותים יחד ומברכים יחד. על כן עלינו להמליץ: זיארת הצדיק ביארצייט שלו, ואילו החגים איש בביתו. וצעירים ומבוגרים ישכילו וילמדו מכך, ולא יטשו תורת אמם, שמצאנו שכמה מבעלי התשובה זריזים יותר במצווה זאת מאחרים, ועל כן אנחנו אומרים, לא בחומרות נקנית התשובה, אלא דווקא בחיים שחי עם המשפחה יום אחר יום וראש שנה אחר ראש שנה.

 

ב.

אמר חכם עבדאללה: למדנו מרבנו הגדול הרמב"ם במשנה תורה, ספר הזמנים, כי המהלך במדבר ולא ידע מתי הוא יום שבת מונה מיום שטעה שישה ומקדש שביעי ומברך בו ברכות היום ומבדיל במוצאי שבת, וכך מיום שאיבד מניין הימים וזמן השבת עד שיצא מן המדבר למקום ישוב וישאלם. שאם אבד לו זמן הלילה והיום תבוא השמש בזריחתה ושקיעתה ותעיד, ואם אבד לו זמן החודש יבוא הירח במילואו ובחיסורו ויעיד, ואם אבד לו זמן חילוף השנה יבואו העונות ויעידו. אבל אם אבד לו זמן השבת לא יבוא מן הטבע מי שיעיד, שבני-אדם לבדם זוכרים השבת ואם ישכחו תישכח, שהבריאה אינה מעידה על השבת, אלא השבת מעידה על הבריאה.

 

ג.

אמר חכם עבדאללה: כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועוונות, ומי שזכיותיו יתרות על עוונותיו נקרא צדיק, ומי שעוונותיו יתרות על זכיותיו נקרא רשע, והרוב בינוניים, מחצה למחצה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם, חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע עצמו והכריע כל העולם כולו לכף חובה וגרם להם השחתה, עשה מצוה אחת, הרי הכריע עצמו והכריע כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה.  זה הוא שנאמר "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י', כ"ה), שכשצידק עצמו הכריע את כל העולם כולו והצילו. וכן המדינה יש לה זכיות ועוונות, אם היו זכיותיה וזכיות כל יושביה מרובות על עוונותיהם, הרי זו צדקת, ואם היו עוונותיהם מרובין, הרי זו רשעה, כפי שאמר הנביא על ירושלים: "שִׁמְעוּ דְבַר-ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה… אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ–וְעַתָּה מְרַצְּחִים… שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישעיהו א', י', כ"א, כ"ג). ואחר אמר על העתיד לבוא: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק–קִרְיָה נֶאֱמָנָה : צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א', כ"ו-כ"ז).

 

ד.

אמר חכם עבדאללה: כתוב בירושלמי סוף פרק עשרה יוחסין, אמר רבי חזקיה בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עיניו ולא אכל. רבי אלעזר חשש לאותה שמועה, והיה מצמצם לו פרוטות ואוכל מכל דבר חדש בשנה. עיין שם. על כן אפילו עני שבישראל ישתדל לקנות מכל פרי חדש לאכול ממנו, הוא ואנשי ביתו, ולברך שהחיינו להודות לה'.

 

ה.

אמר חכם עבדאללה: ומה שתוקעים תקיעה ושברים ותרועה ותקיעה, בסדר זה תחילה, היינו, כי התקיעה רומזת לשמחה ויסורין, כי זה "יָלוֹלֵי יָלֵל" וזה "גָנוֹחֵי גָנָח", ולכך אין עושין תקיעה ושברים במשך אחד ונשימה אחת, וכנזכר בספר ה"לבוש" ז"ל, מפני שזו רומזת לשמחה וזו להפך, ואין לערבם יחד. והנה ידוע המעשה באותו שעשה טבעת וכתב עליה: "גם זה יעבור"; ואם הוא בצער, אז יראנה ויתנחם, ואם הוא בטובה, יראנה ולא יבוא להתגאות בטובו ועושרו, כי יחשוב שגם זה יעבור ואין לו קיום. וכן כאן, תוקעים אחר תקיעה הרומזת לטובה ושמחה, שברים, שהם רומזים לצער ויסורים, לרמוז לאדם שלא יתגאה בטובתו ויגבה לבו, כי צריך לחשוב, אחר שמחה יבוא לתוגה. ותוקעים אחר התרועה הרומזת לצער ויסורין, עוד הפעם תקיעה הרומזת לטובה, לרמוז, אם עומד בצער, אל יתייאש מן הרחמים, אלא יחשוב, סוף הכבוד לבוא, ויראה ימי טובה ושמחה. גם התקיעה הרומזת לטובה, היא ארוכה במשך אחד, לרמוז, הטוב יבוא בלתי הדרגות במשך אחד, אך שברים, כוחות קצרים, לרמוז שהצער יבוא מעט מעט. וכבר כתב הרמב"ם: אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, שלא נודעה סיבתה, רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.

 

ו.

אמר חכם עבדאללה: יזהר שלא יכעס ביום ראש-השנה, דמלבד חומר איסור הכעס שהוא קשה בכל זמן, הנה הוא ביום ראש-השנה אינו סימן טוב לאדם.

 

ז.

אמר חכם עבדאללה: נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות כפרות בעשרת ימי תשובה, בימים אלה אחר יום ראש השנה ולפני יום הכיפורים. וכבר כתב הרשב"א שמנהג הכפרות שעושים בערבי יום כיפור הוא כדרכי האמורי, והרחיק מנהג זה הרבה וציווה לבטלו, וכך גם מרן השולחן ערוך. ובמקומות רבים נעשה מנהג הכפרות בצורה המונית, והשוחטים עומדים במשך שעות מרובות לשחוט וידיהם עייפות, ופעמים רבות אינם שוחטים כראוי, ובאמת זהו מנהג הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי, כי הרבה חטאים נגרמים בעבורו. ומכל מקום ראוי לקיים מנהג הכפרות במעות שיסובב סביב ראש המתכפר ויאמר, זו חליפתך תמורתך כפרתך, אלו המעות ילכו לצדקה ותיכנס אתה לחיים טובים ולשלום, וכן היו נוהגים גדולי ישראל. ואחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לאביו שבשמיים, וה' הטוב יכפר. ובאמת למה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, יום הכיפורים, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלהים חיים?

 

ח.

אמר חכם עבדאללה: כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום הכיפורים לעת ערב, קודם שילך לבית-הכנסת, ויבקש מהם מחילה. ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואמו – דאם בין אדם לחברו חייבו חכמינו זכרונים לברכה לבקש מחילה קודם יום הכיפורים, כל שכן מאביו ואמו, שאין אדם ניצול מחטא זה בכל יום. ואם הבן שוטה ולא ביקש, הם יתנו לו מחילה, שיאמרו בפיהם: אנוכי מוחל לבני פלוני על כל מה שחטא לי, מחילה גמורה. וכן כל תלמיד שיש לו רב או חכם או מורה בעירו, ילך אצלו קודם יום הכיפורים ויבקש ממנו מחילה.

 

ט.

אמר חכם עבדאללה: כל אדם בבואו לבית-הכנסת להתפלל ערבית בליל יום הכיפורים, קודם שיתחילו ערבית יאמר בינו לבין עצמו נוסח זה: ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי, בין איש ובין אישה, בין קטן ובין גדול, בין שחטא לי בגופי בין שחטא לי בממוני, בין בכבודי בין בכל אשר לי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בדיבור בין במעשה, בין בגלגול זה בין בגלגול אחר, ולא יענש שום אדם בסיבתי, והריני מוחל להם מחילה שלמה מעתה ועד עולם. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין וחולאים רעים, "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים י"ט, ט"ו).

 

י.

אמר חכם עבדאללה: טוב שהחזן יכריז קודם תפילת כל נדרי בערב יום הכיפורים: "רבותי תמחלו זה לזה", ויאמרו הקהל: "מחלנו", כדי שיתעורר אותה שעה סנגוריא למעלה על ישראל, "דָבָר בְּעִתּוֹ מַה-טּוֹב" (משלי ט"ו, כ"ג), וכן הנהגתי בעזרת השם יתברך פה עירנו יגן עליה אלוהים.

 

יא.

אמר חכם עבדאללה: ברכת "שעשה לי כל צָרְכִּי" לא יאמרו ביום הכיפורים, מפני שכל העולם יחפים. ויתפללו בבכיה כל תפילות של יום הכיפורים, שהם: שמונה עשרה ומוסף ונעילה וסליחות והוידויים. ואם אינו יכול להוריד דמעות, אומרם בקול בכי, כמו שנאמר: "כִּי-שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי" (תהילים ו', ט'). וקודם קריאת התורה יתעוררו בבכייה על מיתת בני אהרון הכהן עליו השלום, ויכולה בכיה זו שתגן. ויזהר כל אדם לסדר התפילה והסליחות בינו לבין עצמו מקודם יום הכיפורים, כדי שיכוון מה שהוא מוציא מפיו, כי קדוש היום לאלהינו, והכל הולך אחר כוונת הלב.

 

יב.

אמר חכם עבדאללה: עוברה שהריחה לוחשין לה באוזנה שיום הכיפורים הוא, אם נתקררה דעתה בזכרון זה מוטב, ואם לאו מאכילין אותה עד שתתישב נפשה. וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו, ואפילו נבלות ושקצים מאכילין אותו מיד ואין משהין אותו עד שימצאו דברים המותרין. ואסור לרחוץ ביום הכיפורים בין בחמין בין בצונן. בין כל גופו בין אבר אחד אפילו אצבע קטנה אסור להושיטה במים. והמלך והכלה רוחצין את פניהן, כלה כדי שלא תתגנה על בעלה, והמלך כדי שיראה ביופיו שנאמר "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ" (ישעיהו ל"ג, י"ז). ועד כמה נקראת כלה עד שלושים יום.

 

יג.

אמר חכם עבדאללה: מעשה באדם אחד בריון שבא לבית כנסת ביום כיפור סמוך למנחה אחר שאכל וסעד תבשיל של בשר בביתו, ובא וישב בבית הכנסת אצל אחד שמכירו, ויאמרו לו תן לי סידור שאתפלל בו כי שכחתי להביא הסידור עמי, וזה האיש הסתכל בו כשהיה מדבר עמו, וידע שזה אכל בביתו ובא עתה לבית הכנסת, יען כי ראה שפמו יש בו לכלוך של תבשיל, והיה אצלו סידור של חול ופתח הסידור בברכת המזון וימסרנו לזה הבריון פתוח בברכת המזון.

 

יד.

אמר חכם עבדאללה: בשל אורך הגלות ושכחת השפה והפסק העבודה במקדש אבדו לנו דברים רבים. ולמשל איננו יודעים אם צבע הפרה האדומה בבית המקדש בזמנם היתה בצבע האדום שבלשוננו ובזמננו, ואין לנו לדעת מה הוא הצבע האדום שבפרה האדומה בלשון המקרא ובלשון זמנם. ועוד אין לנו לדעת כיצד אמר כהן גדול שם המפורש בבית המקדש ביום הכיפורים, שאבדה לנו מסורת ההגייה, כיצד ביטאו כל אות ואות במבטא נכון, ובאילו תנועות הלבישו האותיות.

 

 

 

אמר חזקל

 

א.

אמר חזקל: ישבתי ליד החכם בתום התפילה בזמן עשרת ימי תשובה, כדי לשמוע ממנו דברי תורה בנחת ובנחמות, וזה סיפר לי: חסיד אחד היה מכבד כל אדם יותר מעצמו, איך? אם היה רואה אדם הגדול ממנו בשנים היה אומר ודאי עשה מצוות יותר ממני, אם ראה אדם הקטן ממנו בשנים היה אומר ודאי זה לא עשה עוונות כמוני, אם היה גדול ממנו בחוכמה היה אומר זה יודע להיזהר במה שאין אני נזהר בו וחייב אני לכבדו, אם היה קטן ממנו בחוכמה היה אומר זה לא יתחייב בעוונותיו כמוני ביום דין, דנידון כשוגג יהיה. הוסיף חכם עובדיה ואמר: ומה אומרים הערבים אתה יודע? אומרים הם מי הוא חסיד, זה שלא מונה את המחר על ימי חייו.

 

ב.

אמר חזקל: קודם שעמדתי עם צ'חלה תחת החופה אמרתי לחכם עבדאללה: למה יודיעו גבר ואישה כי עומדים הם לנסות להיות פרים ורבים, נִגלים מן הבגדים, בין אנשים רבים, ולמה נערכת החופה קבל עם ועדה, בנוכחות משפחה וחברים, ולא ביחידות של גבר ואישה, כחתונת אדם וחוה? אין זאת אלא כדי ללמד הקהל פרק בהלכות אהבה, וכדי להלל את הקדוש ברוך הוא המצוי בין אישה ובעל, וכדי לקשור הזוג בעבותות של ידיעת הציבור, שלא יהיו קלים להפר אותן, וכדי שיהיו חולקים את השמחה עם אחרים כפי שחולקים הם את העצב והאבל בשאר ימים, וכדי להודות להורים וחברים שהיו חלק מן הזכייה באושר זה, ואולי גם כדי להודיע כי רגע החתונה הוא גם רגע התחלפותה של אהבת הגבר והאישה השרויים בזוג למשפחה, שאהבתם אינה דבר השייך רק לשניהם, אלא גם לילדיהם ולכל צאצאיהם לפניהם. וסיפרה לי צ'חלה כי קודם שעמדה עמי תחת החופה שנתה לה החכמה מזל פרקים בהלכות הנישואין ובטקס החופה והקידושין, והזכירה כי המתחתנת בשלושים הימים שקודם יום הכיפורים מותר לה לרחוץ פניה ביום הקדוש שלא תהיה מִתגנָה לפני בעלה. וביקשה צ'חלה באותו הרגע מהחכמה ממזל שידחו החתונה עד שלושים ימים קודם יום הכיפורים ותזכה לקיים מצווה זאת פעם אחת בימי חייה, ולא דחינו.

 

ג.

אמר חזקל: שאלתי את חכם עבדאללה מה אעשה עם מצוות התפילין, וכתיבת מגילות וקלף למזוזות וספרי תורות לבתי-כנסיות, אם רוצה אני להמעיט הקלקול הנעשה בצער בעלי חיים ובשחיטת בעלי חיים. אמר לי חכם עבדאללה, עניין גדול אתה מעלה בדבריך. שבגן-העדן היו אדם וחווה טבעונים על פי טבעם, ואולי נשוב כולנו לדרכם הטובה קודם הקלקול באחרית הימים, כך לפי ר' יוסף אלבו בעל ספר העיקרים. וגם ביום הקדוש, יום הכיפורים, אנחנו מסירים מעלינו סנדלי העור כדי להתקדש לפניו. ויש להמציא לנו המצאות כיצד לא לעבור ב"בל תשחית", שמרבים אנחנו בשחיטת בעלי החיים ובצערם, וכבר נאמר "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (מדרש קהלת רבה, פרשה ז'). ואם יש לך תפילין שכבר עבר במשפחתך אולי תשתמש בו, ולא תעשה לך חדש? ואם יש לחבר או שכן, אולי תניח תפילין בשלו ולא תוסיף לעולם עוד תפילין שיצריכו עוד עורות שיצריכו עוד חיות מתות? ואולי נאסוף התפילין לבית-הכנסת ויוכלו כולם להניח תפילין בקיימים, ולא לקנות עוד ועוד תפילין? ואולי חושבים אנחנו היום שעושים אנחנו הידור מצווה, שקונים הרבה תפילין ומגילות וקלפים, ומרבים ספרי התורה והמגילות בבתי-הכנסיות, יותר ממה שצריך הציבור להשתמש בו, ועושים אנחנו הידור בחיצוניות ופוגמים בפנימיות?

 

 

 

***

 

האסופה "אמר רִבִּי שמעון" מורכבת משלושה חלקים: "אמר רִבִּי שמעון",  "אמר חכם עבדאללה" ו"אמר חֶזְקֵל".

"אמר רִבִּי שמעון" מחבר יחדיו דברי רבנים מכל הדורות שנקראו שמעון, אך כמעט מחציתו מוקדשת למפורסם בשמעונים, בר יוחאי. ל"אמר חכם עבדאללה" ארבעה "אבות חכמה" המהווים גם הם כמחציתו – חכם עבדאללה סומך, בן המאה ה-19 בבגדאד, "הבן איש חי", רבנו יוסף חיים, גם הוא בן המאה ה-19 בבגדאד, הרב יוסף משאש, שעבר בין מרוקו וישראל במאה ה-20, והרב עובדיה יוסף. אליהם מצטרפים ובהם מתערבבים רבנים אחרים, רובם מן הדורות האחרונים במזרח-התיכון וצפון אפריקה, אך חלקם מוקדמים יותר או ממקומות אחרים, וכן עוד מקורות שבעל-פה מִדרשות בבתי כנסת עיראקיים, תורכיים, ספרדיים וסוריים בירושלים בתריסר השנים האחרונות. לעיתים "אמר רִבִּי שמעון" ו"אמר חכם עבדאללה" מאחדים שניים או שלושה מקורות שונים לגרסא אחת חדשה. החלק השלישי, "אמר חזקל", בניגוד לשני החלקים הראשונים, הוא בדוי.

כל העניינים אשר בשני החלקים הראשונים הזכרתי, כולם משל אחרים, אלא אם התגלגל אליהם רעיון אחד או שניים משפטים משלי, חדשים מקרוב באו, ולא שמתי לבי כי ממני יצאו. ובכל החלק השלישי דבר מדברי הספרים המצויים לא לקחתי, אלא אם שכחתי, או נפלה בתוכם מילה או שתים מן המקורות ואנוכי לא ידעתי, רק כל עניני החלק הזה מלבבי נבראו, חפרתי בורות והם נמלאו. לבד אם נשרו כמה פתקים של חזקל בין עמודי שמעון ועבדאללה ולא השגחתי, או נשרו פתקים מעבדאללה ושמעון אצל חזקל ולא חשתי.

 

קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר:

חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חֶזְקֵל

 

הוציא הקובץ ממסתור לאור, וצירף הקטעים בחלק "אמר חכם עבדאללה":

חֶזְקֵל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה

 

הביא לדפוס, וצירף הקטעים בחלק "אמר חזקל":

אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חֶזְקֵל

 

 

ראו כל טורי המדור באתר העוקץ