אמר חכם עבדאללה לחנוכה

אמר רִבִּי שמעון

 

א.

אמר רבי שמעון: לית נהורא אלא בחשוכא, שפירושו אין אור אלא בחושך, ולית חשוכא אלא בנהורא, שפירושו אין חושך אלא באור, ואף על גב דאינון חד, שפירושו אף על פי שהם אחד, אתפרשו בגוונין, שפירושו הם מתפרשים בגוונים, ועם כל דא אינון חד, שפירושו ועם כל זה הם אחד. ונאמר גם: אין גבר אלא באישה, ואין כתב אלא בדיבור, ואין חסד אלא בסטרא אחרא, ואין יהודי אלא בגוי, שאף על גב שהתפרשו בגוונים זה מזה, עם כל זה הם חד.

 

ב.

אמר רבי שמעון: יש השומעים על האור והחושך ורואים שניים שאינם נפגשים ביניהם, אלא הם כשני הפכים. ואילו אנחנו יודעים כי מקרא האומר: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א', ד'), בא דווקא כיוון שחושך ואור מתערבבים ביניהם, ועל כן נמצא הוא צריך להבדיל ביניהם, ולהוציאם מן התוהו והתהום. ועל כן אנחנו רואים את מקומות המפגש הרבים שנותרו ביניהם בעולם הזה, בעלות השחר, כשעוד לא מסתיים הלילה וכבר מתחיל היום, ובשעת הדמדומים, כשעוד לא מסתיים היום וכבר מתחיל הלילה. שיש אור בחושך ויש חושך באור, ככוכבים וכמדורה בלילה וכבית הסגור ביום וכמערה וכקבר, ובחשכה מתרחבים אישוניהם ובאור מצטמצמים. ויש זוהר גדול שאין העין יכולה להתבונן בו הישר ללא מגן, ויש ניצוצות שכמעט וחשכו ויש ללקט אותם מתחתיות עולמות, ואנחנו עצמנו כנרות הנדלקים ובוערים וכבים אל תוך עצמם. ואף סוד צורת האותיות וכתיבת המילים בהבדלה שהבדיל הצבעים, עד שהתפתנו להבדיל דבר מדבר מדבר, ואילו בתוהו ובוהו היו כל המילים והאותיות מעורבבות בתוך עצמן, ונכתבו בהן סודות עמוקים שאין מי שיוציא לאור, שאז יתבטלו הסודות ויתבטלו משמעויותיהן.

 

אמר חכם עבדאללה

 

א.

אמר חכם עבדאללה: ואזכיר הלכות חנוכה, אשר רוב השנים אני דורש אותם, בעזרת השם יתברך, בפרשת וישב: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ', י'). נראה לי, בסייעתא דשמייא: "גפן" – אלו ישראל, שנמשלו לגפן, שהוא עץ חלש ורך, אך פירותיו טובים מאוד, שיש בהם אכילה ושתיה; כן ישראל, אף על פי שהם רכים וחלשים, עושים פירות טובים בתורה ומצוות. ותיקון של ישראל הוא שלושה מדרגות, ותחילה "הִוא כְפֹרַחַת" – בתשובה שבהרהור הלב, ואחר-כך "עָלְתָה נִצָּהּ" – תשובה במעשה, אך היא מיראה, ואחר-כך "הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" – תשובה מאהבה, שהזדונות יתהפכו לזכויות. ואפקה בלשון "בישול" – לרמוז על הצניעות של התשובה, כמו שכתוב "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו', ח'), שאם יעשה תשובה בצניעות, יצליח בה יותר. וידוע, שכל דבר המתבשל בקדרה, אם יכסו הקדרה – יתבשל בטוב וגם במהרה. או יובן דבר אחר מה שאמרו "שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם" – כנגד מחשבה ודיבור ומעשה, שצריך שיהיו התורה והמצוות בשלושתם, וישראל לא יהיו שלמים אלא רק בשלושה אלו ביחד.

 

ב.

אמר חכם עבדאללה: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם" (בראשית מ', י'), נמצא שלמות התורה והמצוות הוא רק בשלושה אלו, לכן התורה נקראת "אור", והמצווה – "נר", דכתיב "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו', כ"ג), והיינו, כי הנר כולל שלושה דברים ביחד: הוא עצמו, והפתילה, והשמן שבתוך הנר; ואם יחסר אחד מהם, לא יעשה הנר פעולתו. וכן נמי האור יש בו שלושה גוונים, כנגד שלושה הנזכרים. ולכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה, שהיא משולשת: בכלי, ושמן ופתילה; וגם האור שלה משולש בשלוש גוונים – לרמוז, שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלמה במחשבה ודיבור ומעשה.

 

ג.

אמר חכם עבדאללה: ויעמדו הוא ואשתו ובניו ובנותיו בשעת הברכה ובשעת הדלקת כל הנרות. ובליל ראשון מברכים שלושה ברכות: "להדליק", ו"שעשה נסים", ו"שהחיינו". ואף על גב דבנרות שבת נוסח הברכה הוא "להדליק נר של שבת", בנרות של חנוכה מברכין "להדליק נר חנוכה" ואין אומרים "של". ובנוסח ברכת "שעשה נסים" אין לומר "ובזמן הזה" עם ו', אלא בזמן הזה בלא ו', אף על פי שכתבו כך בכמה מחזורים. ובנוסח ברכת "שהחיינו" יש לומר "והגיענו לַזְּמַן הזה", כי הוא הזמן הידוע כמו בברכת "שעשה נסים" שאומרים "בימים ההם בַּזְּמַן הזה". וגם גר צדק שמדליק נר חנוכה יכול לברך "שעשה נסים לאבותינו" כמו שאומר בתפילה "אלהי אבותינו" וכו', וכן בברכת המזון שאומר "על שהנחלת לאבותינו" ועוד כיוצא בזה, שאברהם אבינו הוא אב גם לכל הגרים. וגר שנתגייר באמצע ימי החנוכה מדליק בשאר הלילות הנרות בברכה. ואחרי שהדליק נר ראשון יאמר "הנרות הללו אנחנו מדליקין וכו'" בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות, כמניין הנרות של כל שמונת הימים, ואין אנו אומרים בו "על המלחמות" כפי שמברכים אחינו האשכנזיים, אלא "על הנסים ועל התשועות ועל הנפלאות" בלבד. ואם לא ברך "שהחיינו" בליל ראשון יברך בליל שני. ויהי רצון שהשם יתברך יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ומנהג טוב לומר אחר הדלקת נר חנוכה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" כל המזמור. ובבגדאד אין שרים "מעוז צור ישועתי", שלא נודע שם.

 

ד.

אמר חכם עבדאללה: מצווה להניח החנוכיה בטפח הסמוך לפתח, אפילו בזמן הזה שמדליקין בפנים. וצריך להדליקה במקום הנחתה, ואפילו אם בעל הבית חולה ושוכב על מטתו, אין מביאין לו נרות חנוכה להדליקה אצל מטתו ויניחו אותה אחר-כך במקומה, כי צריך להדליקה במקום הנחתה. ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה, יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה. ויכול החולה לברך והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו תכף ומיד. וזמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, וכשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמד עד שידליק. ואם לא הדליק בצאת הכוכבים, ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים. ואפילו אם ישנים – ידליק בלא ברכה. מיהו נעורים – די בשניים נעורים.

 

ה.

אמר חכם עבדאללה: אם הדליק החנוכיה וכיבה הרוח, אם הניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו, לא יצא ידי חובתו, וצריך שיניחנה במקום הראוי וידליקנה בלא ברכה, אבל אם הניחה במקום שאינו שולט הרוח וקרה לה מקרה וכבתה, אינו זקוק מן הדין להדליקה, ואם החמיר להדליקה ברוך יהיה. הדליק נר חנוכה ושכח ולא ברך, אם עדיין לא גמר הנרות יברך ברכת "להדליק" וידליק הנשארים, אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואחר-כך נזכר, אפילו שנזכר תוך כדי דיבור, לא יברך ברכת "להדליק". אבל ברכת "שעשה נסים" וכן ברכת "שהחיינו" יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם.

ו.

אמר חכם עבדאללה: אין להדליק בחנוכה קצת נרות משמן וקצת משעווה, כדי שלא יאמרו שני אנשים הדליקו. ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שווין בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצווה. וטוב שזה הנר הנוסף שקורין שמש, יעשהו משונה מנרות חנוכה, כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נרות חנוכה, וכן אני נוהג. ודעת מעט מן החכמים שיוצאים ידי חובה בהדלקת נרות חשמל, ואם יזדמן שאין לו שמן או שעווה לנרות חנוכה ידליק החשמל בלא ברכה, וצריך שיהיה מונח במקום שאין רגילים להניח בו נר החשמל בשאר ימות השנה.

 

ז.

אמר חכם עבדאללה: מעיקר הדין די בנר אחד בכל בית מישראל בימי החנוכה, בין שבני הבית רבים ובין שבני הבית מועטים, ונהגו כל ישראל להדר במצווה ולהוסיף נר אחד בכל לילה, עד שבלילה האחרון מדליק שמונה נרות ועוד נר אחד כשמש. מלבד יוצאי ארם צובא, שחלקם נהגו להדליק שמונה נרות, ועוד שני נרות, אחד כשמש, והשני זכר לנס שנעשה להם. ומנהג הספרדים ובני עדות המזרח, כדעת מרן שקיבלנו הוראותיו, שאחד מבני הבית מדליק, ופוטר את כל בני הבית בהדלקתו, אבל האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה בפני עצמו. ואפילו עני שאין לו מה יאכל אלא מן הצדקה מוכר כסותו או נותנו בעבוט כדי להשיג דמי שמן או נרות שעווה להדלקת נרות חנוכה, כדי שיעור נר אחד לכל לילה, כי צריך להיזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה, כי היא מצווה חביבה עד מאוד שיש בה משום פרסום הנס בהודאה לה' יתברך על הנסים שעשה לנו. ולכן מצווים כל גבאי צדקה להשגיח על העניים ולתת להם שמן להדלקת נרות חנוכה, אלא שאינם מצווים לתת להם אלא כדי נר אחד בכל לילה כפי עיקר הדין של המצווה. ומי שאין לו שמן לכל שמונת ימי חנוכה אלא רק כדי הדלקת לילה אחת, שהוא שיעור חצי שעה, אין לו לחלק את השמן שבידו לשמונה חלקים כדי שידליק מעט בכל לילה לפרסם הנס, אלא ידליק כשיעור בלילה הראשון ואם לא ישאר ללילות אחרים אין בכך כלום, דאנוס רחמנא פטריה. ומי שיש לו שמן לכל שמונת ימי חנוכה כמנהג המהדרין, ולחברו אין שמן כלל, מוטב שידליק כל לילה נר אחד בלבד, ויתן שמן לחברה לזכותו לברך ולהדליק נר חנוכה, שהרי מן הדין אין צריך אלא נר אחד. ומי שאין לו אלא נר אחד בלבד והוא בערב שבת של חנוכה, וכן מי שאין ידו משגת לקנות בערב שבת נר חנוכה וגם נר של שבת, יקנה נר של שבת משום שלום ביתו. ואם יש לו נר חשמלי ידליק הנר של השמן או השעווה לשם חנוכה עם הברכות, ואת אור החשמל ידליק לצורך נר שבת ורשאי אף לברך על הדלקת החשמל להדליק נר של שבת. ואם יש לו לנר של שבת, ואין לו עוד אלא פרוטה אחת או לשמן לנר חנוכה או ליין לקידוש היום, יקנה שמן לנר חנוכה דפרסומי ניסא עדיף.

 

ח.

אמר חכם עבדאללה: אסור להשתמש לאור של החנוכיה, בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול. אבל מותר ללכת לאורם כדי שלא יכשל אם כבה החשמל בבית ואיננו מחוייב לעצום עיניו. ונר חנוכה מדליק קודם נר שבת, שאם ידליקו נר שבת קודם יעשו פגם חס ושלום. ובמוצאי שבת בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה ואחר-כך מבדילין, אבל בבית מבדיל ואחר כך מדליק נר חנוכה. ולכתחילה צריך להניח נר החנוכה בכלי, ולא כאלה שמדביקים נר שעווה על הרצפה או על אבן קטנה שאין זה כלי. אולם המהלך בדרך וחונה בלילה ואין לו שם בית ולא אוהל חייב להדליק נר חנוכה, אם יש לו חתיכות שעווה יתלה אותם בעץ גבוה או על שולחן או ספסל וידליקם, לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה ולברך עליהם. ומי שנאנס ולא הדליק לילה אחת אין לו תשלומין למחר, אלא מדליק למחר כמספר הנרות שמדליקים כל העולם. ומי שלא הדליק נר חנוכה, ואינו עתיד להדליק נר חנוכה באותו הלילה, ואין מדליקין עליו בביתו, מברך על ראיית נרות חנוכה כשרואה נרות חנוכה, בלילה הראשון מברך שתי ברכות, "שעשה נסים" ו"שהחיינו", ובשאר לילות ברכת "שעשה נסים" בלבד. ויש בני אדם שאין להם בית לקיים המצווה.

 

ט.

אמר חכם עבדאללה: בחנוכה אין הולכים לבית-הקברות ביום יארצייט כנהוג, ומי שיש לו יארצייט בתוך ימי חנוכה ילך קודם חנוכה. אבל הולכין להשתטח על קברות צדיקים זכרם יגן עלינו אמן. וכן המנהג פה עירנו בגדאד שהולכין על מצבת אדוננו יהושע כהן גדול בתוך ימי חנוכה בערב ראש חודש, שהרי אין רגילות לבכות שם כמו שבוכים ליד קבר ביום השבעה או השלושים או השנה, שהוא דבר האסור בחנוכה.

 

י.

אמר חכם עבדאללה: אוכלין מאכלי חלב בחנוכה, זכר לנס שנעשה בחלב, שהאכילה יהודית את האויב, שהיה ממלכי יוון, והמעשה הובא בספר "חמדת-הימים". ונס זה נעשה קודם נס העיקרי של חנוכה בכמה שנים, אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יוון, וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת, לכך עושין לנס זה גם כן זכר בימי חנוכה, על דרך שאמרו לאכול זרעונים בפורים, זכר לנס של דניאל עליו השלום וחבריו עליהם השלום. ומנהג ישראל תורה הוא. ועוד נוהגים לאכול בחנוכה סופגניות מטוגנות בשמן זכר לנס השמן של המנורה, וטעמם כצפיחית בדבש, ונקראים בלשון ערבי אלספינג', ומנהג קדמונים הוא.

 

יא.

אמר חכם עבדאללה: בנוסח "על הנסים" של חנוכה, כשאומר "בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו", נכון יותר לומר חשמונַאי, הנו"ן בפתח והאלף נחה, ולא לבטאת את האלף בחיריק, והנוהגים לומר חשמונאי האל"ף בחיריק יש להם על מה לסמוך. "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל", פשט המנהג לומר הרִשעה והרי"ש בחיריק". "על עמך ישראל" הנוסח הנכון ואין לומר כשעמדה "עליהם". "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", כן צריך לומר ולא "לשכחם מתורתך".

 

יב.

אמר חכם עבדאללה: בית-המקדש השלישי, האחרון, ירד משמיים באחד הימים כולו מעשה ידי אלהים, והמשיח יציב דלתותיו כשירד אל הארץ. ויהיה בית-מקדש זה שונה מבית-המקדש השני והראשון שהיו מעשה ידי-אדם. כך למשל פשוט וברור שאם היה אור האלקטריסיטי מצוי בזמן המקדש, ודאי שבו היו מדליקין המנורה, משום שאי אפשר להיות שנמלא בתינו החולין באורים גדולים של אור החשמל היקר הזה, שהוא מעין דוגמא של מעלה, ובבית אלוהינו הקדוש נדליק בשמן זית, שאפילו העניים הגרועים מואסים אותו בזמן הזה, ופשוט שממנו נדליק בבית האחרון שיבנה במהרה בימינו אמן, וכל זה פשוט וברור לכל בעל שכל ישר.

 

יג.

אמר חכם עבדאללה: וזרח השמש ובא האור. שהקדוש ברוך הוא מלמדנו להבדיל בין הדברים בכך שהאיר עליהם, וטוב האור לעיניים ומתוק, זאת שמחת החיים, ועדיין לא תשבע העין מלראות, ולא ילאה הפה מדבר. ואנחנו פיות מדברי גדולות, ואפילו פינו רחב כים וגומר, לא נוכל להללו. על כן נהגתי אני הקטן בדרך של מתינות וצמצום בכל המקומות שהצלחתי, ובמקומות שלא הצלחתי הרחבתי בדברי יתר על המידה, ומוטל על תלמידַי אחרי למחוק ממילותי, ואני מניח אותן להם.

 

יד.

אמר חכם עבדאללה: נכון ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה, כדי שיזכור פרטי ההלכות, ולא יקדימן זמן רב או יאחרן שישכחו כאשר יכהו הנרות בפני אור החמה.

 

 

אמר חזקל

 

א.

אמר חזקל: אחר כל חג קורא אני דברי הלכות כל חג בחגו, ואיני קורא קודם החג שלא אהיה מצער עצמי הרבה בכל אותן הלכות שעדיין איני יכול לקיים. וחכמים אומרים כי יש לקרוא וללמוד הלכות כל חג מסופו של חג קודם, וכך עליך להתחיל בקריאת הלכות הפסח ממוצאי הפורים.

 

 

אמר רִבִּי שמעון

 

קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר:

חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חֶזְקֵל

 

הוציא הקובץ ממסתור לאור, וצירף הקטעים בחלק "אמר חכם עבדאללה":

חֶזְקֵל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה

 

הביא לדפוס, וצירף הקטעים בחלק "אמר חזקל":

אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חֶזְקֵל

 

"פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ"

 

האסופה "אמר רִבִּי שמעון" מורכבת משלושה חלקים: "אמר רִבִּי שמעון",  "אמר חכם עבדאללה" ו"אמר חֶזְקֵל".

"אמר רִבִּי שמעון" מחבר יחדיו דברי רבנים מכל הדורות שנקראו שמעון, אך כמעט מחציתו מוקדשת למפורסם בשמעונים, בר יוחאי. ל"אמר חכם עבדאללה" ארבעה "אבות חכמה" המהווים גם הם כמחציתו – חכם עבדאללה סומך, בן המאה ה-19 בבגדאד, "הבן איש חי", רבנו יוסף חיים, גם הוא בן המאה ה-19 בבגדאד, הרב יוסף משאש, שעבר בין מרוקו וישראל במאה ה-20, והרב עובדיה יוסף. אליהם מצטרפים ובהם מתערבבים רבנים אחרים, רובם מן הדורות האחרונים במזרח-התיכון וצפון אפריקה, אך חלקם מוקדמים יותר או ממקומות אחרים, וכן עוד מקורות שבעל-פה מִדרשות בבתי כנסת עיראקיים, תורכיים, ספרדיים וסוריים בירושלים בתריסר השנים האחרונות. לעיתים "אמר רִבִּי שמעון" ו"אמר חכם עבדאללה" מאחדים שניים או שלושה מקורות שונים לגרסא אחת חדשה. החלק השלישי, "אמר חזקל", בניגוד לשני החלקים הראשונים, הוא בדוי.

כל העניינים אשר בשני החלקים הראשונים הזכרתי, כולם משל אחרים, אלא אם התגלגל אליהם רעיון אחד או שניים משפטים משלי, חדשים מקרוב באו, ולא שמתי לבי כי ממני יצאו. ובכל החלק השלישי דבר מדברי הספרים המצויים לא לקחתי, אלא אם שכחתי, או נפלה בתוכם מילה או שתים מן המקורות ואנוכי לא ידעתי, רק כל עניני החלק הזה מלבבי נבראו, חפרתי בורות והם נמלאו. לבד אם נשרו כמה פתקים של חזקל בין עמודי שמעון ועבדאללה ולא השגחתי, או נשרו פתקים מעבדאללה ושמעון אצל חזקל ולא חשתי.

לכל טורי "אמר רבי שמעון", "אמר חכם עבדאללה" ו"אמר חזקל"

למדור "אמר רבי שמעון" באתר העוקץ

 

 

 

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמר רבי שמעון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s