א. הדבר הראשון שצריך להתמודד איתו בתוכניות הלימודים הקיימות לספרות הוא הנתק בין השירים שנלמדים משירת תור הזהב בספרד לבין היצירה המזרחית במאה ה-20, הנתק שבין יצירות החול והקודש, השירה והפיוט, הנתק בתוכנית הלימודים בין היוצרים שכבר נלמדים לבין התרבות והשפה הערבית, ובין השירים הנלמדים לבין המימד המוזיקלי והטקסי שלהם במסורות הוות וקיימות. אי אפשר להשאיר את הנתק הזה על כנו, ויש להעמיד הקשר של רצף, בו מלמדים גם את ר' ישראל נג'ארה בצפת של המאה ה-16, את ר' שלם שבזי בתימן של המאה ה-17, ר' דוד חסין במרוקו של המאה ה-18, רבי יוסף חיים (הבן איש חי) בעיראק של המאה ה-19, ואז להגיע גם לפייטני המאה ה-20, למשל ר' דוד בוזגלו במרוקו ואשר מזרחי בירושלים ותוניס. את תוכניות הלימודים עצמן לגבי שירת תור הזהב יש לעדכן כך שיהיה נוכח הקשר לערבית, הקשר למוזיקה, וקיומן של יצירות קודש וחול אלו לצד אלו.
ב. יש ללמד יצירה של נשים במזרח, דרך דמותה של הרבנית והפייטנית אסנת בכורדיסטאן במאה ה-17, פרחה בת יוסף במרוקו במאה ה-18 ורחל מורפורגו באיטליה במאה ה-19, ועד יוצרות נשים יהודיות מזרחיות במאה ה-20: שושנה שבבו, ז'קלין כהנוב, ברכה סרי, ויקי שירן, רונית מטלון, מירי בן-שמחון, חביבה פדיה, אמירה הס, אורלי קסטל בלום, שבא סלהוב, לאה איני ועוד.
ג. יש להנכיח כתיבה של יהודים בערבית, למשל דרך לימוד של אחד מסיפוריו של סמיר נקאש, וסיפוריהם המוקדמים של סמי מיכאל ושמעון בלס. באופן משווה אפשר ללמוד יוצרים פלסטינים שכתבו בעברית, כגון אנטון שמאס, עטאללה מנצור וסייד קשוע, ויוצרים פלסטינים שהנכיחו את העברית בכתיבתם הערבית, כגון אמיל חביבי.
ד. יש להנכיח את הספרות הרבנית הנוגעת בפרוזה, כגון סיפורי המעשיות של הבן איש חי, "זיכרון ירושלים" לר' אליהו חזן וקובצי הסיפורים של יוסף שבתי פרחי, כגון "עושה פלא".
ה. יש להנכיח את הספרות המזרחית שלפני 48, כגון יצירותיהם של יהודה בורלא, יצחק שמי, אריאל בן ציון, מרדכי טביב (שספרו הראשון ראה אור ב-48) ועוד, והיצירה המאוחרת יותר, בפרוזה ובשירה, כגון של אהרון אלמוג, אמנון שמוש, סמי מיכאל, ז'קלין כהנוב (שכתבה באנגלית), שמעון בלס, א. ב. יהושע, אלברט סויסה, רונית מטלון, חביבה פדיה, ארז ביטון, אמירה הס, סמי שלום שטרית, מואיז בן-הראש, אלבר ממי (שכתב בצרפתית), רוני סומק, ויקי שירן, ברכה סרי, חיים סבתו, אורלי קסטל בלום, יוסי סוכרי, שבא סלהוב, סמי ברדוגו, לאה איני ועוד.
ו. שינויים בלימודי הספרות בבתי הספר יחשפו את הצורך העמוק בשינויים מקבילים בהיקפים דומים ובאופן רציני במקצועות אחרים הנלמדים בבתי-הספר, כגון: היסטוריה, גיאוגרפיה, לשון, תורה שבעל פה, הלכה, מחשבת ישראל, פילוסופיה, אמנות, מוזיקה, תיאטרון ועוד.
ז. שינויים אלו יבהירו שלשם יישומם יש ללמד בכל מערכת החינוך, ולא רק בחינוך הדתי, גמרא, כדי להעניק הקשר ללשון הרבנית, לנוכחות של הארמית ולמושגים העולים מן ההלכה והמדרש; מתוך רקע בסיסי בגמרא אפשר יהיה להכיר לתלמידים קובצי הלכה מאוחרים יותר, כגון "משנה תורה" לרמב"ם ו"שולחן ערוך" לר' יוסף קארו, וקובצי מדרשים מאוחרים יותר, כגון "מעם לועז" שנכתב במקורו בספרדית-יהודית (ספניולית).
ח. שינויים אלו יבהירו שלשם יישומם יש ללמד בכל מערכת החינוך ערבית, ולהנכיח את קיומן של מגוון לשונות יהודיות: ערבית-יהודית, יידיש, ספרדית-יהודית (ספניולית), פרסית-יהודית, איטלקית-יהודית, ארמית חדשה בכורדיסטאן, אמזיע'ית ועוד.
ט. שינויים אלה יבהירו שיש צורך, במקביל להנכחת הספרות המזרחית במקביל לספרות האשכנזית הנלמדת במערכת, להנכיח גם את הספרות הערבית הכללית, במקביל לספרות האירופאית, הן מן המאות הקודמות, כגון כלילה ודימנה, אלף לילה ולילה, ספרות המקאמות ושירת אל-מותנבי ועוד, והן ממאה השנים האחרונות, כגון תאופיק אל-חכים, טאהא חוסיין, יוסוף אידריס ונגיב מחפוז.
י. הדגשתי כאן את השינויים שיש לעשות בתוכנית הלימודים לכיתות הגבוהות יותר, מן החטיבה ועד סוף התיכון, אך ברור שיש לעשות שינויים מקבילים בתוכניות הלימודים בלשון ובספרות ובהבעה גם בבית-הספר היסודי, ויש לכנס לשם כך את המומחים המתאימים.
יא. שינויים אלה יבהירו שיש לשנות את תוכניות הלימוד באוניברסיטאות כדי שיהיו מורים לתחומים אלו, הן בהרחבתם של קורסים בחוגים קיימים לספרות עברית, מחשבת ישראל והיסטוריה על יהודי העולם המוסלמי, והן ביצירתן של מחלקות חדשות, כגון לימודים של הלשון והתרבות הערבית-יהודית.
יב. טוב תעשה הוועדה אם תיקח על עצמה, בהתייעצות עם בעלי ידע, להנכיח את הספרות והתרבות האתיופית, במקום שיהיה צריך להמתין גם לכך עוד 60 שנה.
עוד מחשבות על הנכחת התרבות המזרחית:
אלמוג בהר 
מילותיך, סלע…
אמנון גופר
"חוויה מהלכת…"
טיולים והרצאות
054-654-9191
נשלח מה Nexus שלי
האם במקום כל ערימת התרבויות והספרויות המסחררת הזאת לא מוטב לאמץ את הקריטריון הכי חשוב ביצירה — איכות? מה שאיכותי נכנס ומה שלא לא, בלי שום שיקולי מין ומוצא.
תודה שמעון,
א. מעניין באמת למה לא הופעל קריטריון האיכות עד כה?
ב. המחסום של הבורות מונע את הכרת האיכות – וכיוון שבאופן מכוון לא נלמדה תרבות ערבית ותרבות יהודי ארצות האיסלאם בישראל, הרי שמי שהיה עד היום בוועדות גם לא יכול היה לבחור מתוך תרבויות אלו (והוא אף נטה לטעון שאם הוא לא מכיר – כנראה שאין כלל יצירות ראויות בתרבויות אלו)
ג. גם מחסום שפה והכרה תרבותית מונע הבנה ולימוד של האיכות, וצריך את הערבית ואת המקורות היהודיים כדי להעריך ולהנות מחלק גדול מיצירות אלו – כך שמדובר קצת בביצה ותרנגולת – ללא הכרות עם המרחב התרבותי קשה לקרוא/להבין/להנות, ואילו ההכרות יוצרת את ההנאה וההבנה והקריאה
שלום אלמוג,
מסכים אתך שכדי להפעיל את קריטריון האיכות צריך קודם כל להכיר את הספרויות האלה.
מכל מקום, ההצעות שלך כל כך רבות וכלליות, שחייבים לעשות בהם סדר.
כשם שבבתי הספר נלמד כרגע רק קמצוצון מהעושר של התרבות המערבית – וככל הידוע לי, בלי שיקולי מין – כך ההצעות שלך צריכות להיות הרבה יותר מדויקות ומסוננות, ובלי שום שיקולי מין.
כשאני קורא יצירה, לא מעניין אותי כהוא זה מה המין של הכותב, אלא רק מה איכות היצירה.
בנוסף, מכיוון ששיעורי הספרות קצרים ומעטים, נדמה לי שכדאי להתמקד בטקסטים ספרותיים טהורים, מגוונים ומשובחים ככל האפשר, ולא בטקסטים דתיים/רבניים וכיו"ב (הרי גם אין לכך מקבילה מערבית בשיעורי הספרות כרגע).
בהצלחה,
שמעון
אם וכאשר כל הסעיפים יתקבלו [גם אם חלקם] נוכל להגיד והיה באחרית הימים נגש חורש בקוצר………..
שמעון שלום,
ההצעות כאן הן למען הוועדה הדנה בנושא, וראוי כמובן שהוועדה תכריע מתוכן ותבחר רק חלק, אבל אני העדפתי לפרוס כאן אפשרויות ולא להכריע במספר מצומצם של הצעות,
בכל מקרה – לימודי הספרות הם אכן מעטים, אבל על וועדה לקחת בחשבון את לימודי הספרות לאורך כל שנות הלימודים, מבית-הספר היסודי ועד סוף התיכון – וכן את האפשרויות שיש להציג לפני מי שלומד ספרות 5 יחידות בתיכון ולומד יותר שעות,
בעיני ההפרדה בין טקסטים דתיים ללימודי הספרות היא מאולצת וטוב אם התלמידים יכירו את הרצף ההיסטורי, מהמקרא, דרך המדרש והפיוט ושירת החול והמקאמה, ועד לעת החדשה – וכן את המגוון הבו-זמני, כלומר שיצירות מסוגים שונים ממשיכות להיכתב גם בהווה