קטגוריה: מאמר

על שירתו של אהרון אלמוג שלפני שישים שנה התפרסם ספרו הראשון "אביב עצבת ביהודה" (1956), פורסם בנוסח מקוצר בתרבות וספרות של הארץ ב-20.1.2017.

להמשיך לקרוא ←

לִפעמים תאונת אופנוע יכולה להיות הסיבה לְחרותך. כך זה היה ביולי אלף תשע מאות ששים ושש, כאשר חייו של בוב דילן כמעט הסתיימו בהתרסקות אחת על כביש אספלט. לרגע ארוך ומפחיד נדמה היה שמסעו של כוכב השביט של הרוק האמריקאי הגיע לקִצו. אבל אחרי שהתפוגגה סכנת החיים שארבה לו, התברר שהתאונה הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לדילן באותה שנה.
להמשיך לקרוא ←

השינוי בהנכחה של הספרות המזרחית בארץ התרחש קודם כל בשירה ובפרוזה למבוגרים. לאחר מכן בתרגומים מערבית, מתורכית, מפרסית ומלשונות נוספות. רק לאחר מכן הורגש שינוי ביחס לספרות המזרחית גם בקרב העורכים בהוצאות הספרים הגדולות בארץ, ובמידה מסויימת גם בקרב חברי וועדות למיניהן, במשרד החינוך ובמקומות נוספים. עתה הגיע גם תור ספרות הילדים להתרחב ולהשתנות. להמשיך לקרוא ←

בעקבות הסרטון של יוסי צברי מתקיים בפייסבוק דיון על זהות ערבית-יהודית ועל הערבים-היהודים, ושוב זה קורה בעיקר בעברית, עם קצת אנגלית וצרפתית, וללא השפה הערבית, ההיסטוריה הערבית, התרבות הערבית וההגות הערבית להמשיך לקרוא ←

י"ב הצעות לוועדת ארז ביטון: א. הדבר הראשון שצריך להתמודד איתו בתוכניות הלימודים הקיימות לספרות הוא הנתק בין השירים שנלמדים משירת תור הזהב בספרד לבין היצירה המזרחית במאה ה-20, הנתק שבין יצירות החול והקודש, השירה והפיוט, הנתק בתוכנית הלימודים בין היוצרים שכבר נלמדים לבין התרבות והשפה הערבית, ובין השירים הנלמדים לבין המימד המוזיקלי והטקסי שלהם במסורות הוות וקיימות. אי אפשר להשאיר את הנתק הזה על כנו, ויש להעמיד הקשר של רצף, בו מלמדים גם את ר' ישראל נג'ארה בצפת של המאה ה-16, את ר' שלם שבזי בתימן של המאה ה-17, ר' דוד חסין במרוקו של המאה ה-18, רבי יוסף חיים (הבן איש חי) בעיראק של המאה ה-19, ואז להגיע גם לפייטני המאה ה-20, למשל ר' דוד בוזגלו במרוקו ואשר מזרחי בירושלים ותוניס. את תוכניות הלימודים עצמן לגבי שירת תור הזהב יש לעדכן כך שיהיה נוכח הקשר לערבית, הקשר למוזיקה, וקיומן של יצירות קודש וחול אלו לצד אלו. להמשיך לקרוא ←

איך אנחנו יכולים ליצור תנועת שלום מזרחית, שלא יוצרת התנכרות והסתגרות בציבור, שמשנה את מערך הכוחות הפוליטי בחברה הישראלית, בכנסת ובממשלה, ושמסוגלת להגיע להסדר יציב ומשמעותי עם הפלסטינים?
איך אנחנו עושים את זה ממקום שמחבר בין תיקון תרבותי, תיקון כלכלי ותיקון פוליטי, בין הזכות לבית של יהודים וערבים, מזרחים, פלסטינים, אשכנזים, רוסים ואתיופים, הזכות להשתתפות במרחב הפוליטי והזכות לייצוג פוליטי, הזכות לחינוך ולזיכרון היסטורי,
איך אנחנו עושים זאת מתוך תפיסה של ישראל כחלק מן המזרח-התיכון, וללא שלילה של פלסטין, ולא מתוך רעיונות קולוניאליים ואיסלאמופוביים של הפרדה ו"וילה בג'ונגל", מתוך החיבור ההיסטורי היהודי-ערבי עם העולם הערבי, ומתוך החיבור התיאולוגי היהודי-מוסלמי?
איזה חיבור מזרחי-פלסטיני, עברי-ערבי, יהודי-מוסלמי, חרדי-דתי-מסורתי-חילוני אנחנו כבר בשלים להביא למרכז השיח הישראלי והערבי והעולמי, המזרחי והאשכנזי, כדי לשנות פה את הדברים שתקועים פה שנות דור, למעננו ולמענם, למען הורינו ולמען ילדינו? להמשיך לקרוא ←

אשכנזים יקרים, אני מקווה שרוית הכט ודורון קורן לא מייצגים אתכם (אתם לא צריכים לגנות אותם כדי להוכיח זאת, למרות שזה יכול להיות משעשע מצדכם). רשימותיהם שפורסמו אתמול ב״הארץ״ מייצגות קודם כל, מעבר לעמדות שכל אחד מהם הציג, ניסיון עקבי של … להמשיך לקרוא ←

הנה דוגמא לכך ששו"ת (שאלות ותשובות) בהלכה באמצעות ס.מ.ס יכול להיות מתכון לגסות רוח:

הרב שלמה אבינר נשאל האם יש "תפילין טבעוני":

ש: אני טבעוני. האם יש תחליף לתפילין מעור על מנת שאוכל לקיים את המצווה?
ת: לא.
ש: אז איך אוכל לקיים את המצוה?
ת: לפעמים בחיים יש צורך בהכרעות. עליך להכריע אם אתה רוצה דבקות בד' או דבקות בהמצאות בני אדם. להמשיך לקרוא ←

أيدينا هي التي أراقت هذا الدم، أيدينا أحرقت الطفل محمد أبو خضير، أيدينا أشعلت الفتيل. نحن نعيش هنا ما يكفي من الزمن حتى لا نقول أننا لم نعرف، ولم نفهم، ولم نتوقع. شاهدنا تلك المنظومة الواسعة من التحريض على العنصرية والانتقام من قبل الحكومة، والسياسيين، وجهاز التعليم والاعلام. شاهدنا كيف يتحول المجتمع الإسرائيلي إلى مهمل وفقير، حتى اصبحت الاستجابة للعنف على أشكاله المختلفة مخرجًا للكثيرين، للشبان وللبالغين، الذين يصارعون على مكان لهم على هامش المجتمع. شاهدنا كيف تتقلص يهوديتنا وتُختزل بالقومجية، والعسكراتية، والصراع على الأرض، وكره غير اليهود، والاستغلال المخزي لمأساة المحرقة و"شريعة الملك" (وهو كتاب صدر عام 2009 كتبه الحاخامات يتسحاق شبيرا ويوسف اليتسور ويشرعن قتل غير اليهود أوقات السلم وأوقات الحرب). وشاهدنا في الأساس كيف تقوم دولة إسرائيل، على مختلف حكوماتها، بتطبيق سياسة عنصرية، وتقونن التمييز، وتعمل على تكريس الاحتلال، وتفضل العنف المتواصل والضحايا من كلا الطرفين على التسوية. להמשיך לקרוא ←

שוחחתי עם האדמה והיא אומרת שהיא רוצה להקיא אותנו, ישראלים ופלסטינים, יהודים וערבים, שמאלנים וימנים, אשכנזים ומזרחים, יחד נתמזג במיצי הקיא של האדמה. היא תהיה טיפה רחמנית יותר עם הנשים ותוקפנית יותר עם הגברים, תיתן לעניים מעט יותר זמן להיפרד ואת העשירים תשטוף החוצה מיד. אבל נמאס לה. אולי אחרי כמה שנים היא תניח לכמה כנענים לחזור, יבוסים ופירזים. לא יותר מזה. להמשיך לקרוא ←

ידינו שפכו את הדם הזה, ואנחנו מבקשים להביע את תנחומינו וכאבנו לפני משפחת הילד מוחמד אבו ח'דיר, החווה אובדן שלא יתואר, ולפני העם הפלסטיני. אנחנו מתנגדים למדיניות הכיבוש של הממשלה. אנחנו מתנגדים לאלימות, לגזענות ולהסתה בחברה הישראלית. ואנחנו מסרבים לזהות את יהדותנו, שבכללה דברי רבן של טריפולי וחַלבּ, חכם חזקיה שבתי, שאמר: "'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' (ויקרא י"ט, י"ח) – ודבר זה לאהוב איש את אחיו, ולבוא לעזרתו, לא נצרך בין ישראל לחברו, אלא גם עם שכננו – האינם יהודים, צריך להיות עמהם באהבה, ולרדוף שלומם וטובתם, ודבר זה מלבד שהשכל מחייבו, גם התורה הקדושה, אשר דרכיה דרכי נועם, היא מחייבת אותנו על זה", עם מעשי המדינה ודברי נציגיה הרשמיים. להמשיך לקרוא ←

עזה כלל אינה קיימת. אבל היא הופכת ליריב העיקרי של ישראל במלחמות עם שמות פיוטיים: עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן. עזה היא ההיסטוריה של כולנו, והיא שכחת ההיסטוריה של כולנו. היא המקום הכי כואב בפלסטין/ארץ-ישראל. בבית-הקברות שלה קבור הפייטן ר' ישראל נג'ארה, ואולי הוא אומר עכשיו דברי סנגוריה מפוייטים בשמיים, עלינו ועליהם. עזה רובה פליטים, שגורשו ממישור החוף ב-48, ובני עזה בנו מאז 67 את רוב ערי ישראל שאותן הם עכשיו מפציצים (כפי שכתב במדוייק חררדו לייבנר, גם כן כבר ב"מבצע" קודם). וסביב לעזה בעיירות הפיתוח רוב של פליטים יהודים מן העולם הערבי וצאצאיהם, שנדחקו לצאת מארצותיהם לאחר המלחמה ב-48, ובארץ במבצע שכותרתו פסטורלית "מן האונייה לכפר" נשלחו במשאיות בלילה שבו הגיעו לארץ מיד לעיירות הפיתוח, כדי שלא יעצרו בדרך במרכז הארץ ו"חס וחלילה" ישארו בו, ושם בדרום הם עיבדו את שדות הקיבוצים והמושבים שסביבם ועבדו במפעליהם. עזה היא אינסוף מלחמות ופלישות בשנים שאחרי 48: פעולות התגמול, 56, 67, פלישת אריק שרון לעזה ב-1970, 1987, 2000, 2009, 2012, 2014. עזה היא חוסר התקווה שלהם ושלנו, והמוצא שלנו ושלהם הולך ומתרחק: אחרי ארבעים שנה שבהן האפשרות של פשרה היסטורית כואבת בין שתי התנועות הלאומיות, הפלסטינית והציונית, היתה מונחת על השולחן, האפשרות הזאת הולכת ומתאדה, הסכסוך מפורש מחדש במונחים מיתולוגיים ותיאולוגיים, במונחים של נקמה ונקמה על נקמה, וכל שאנחנו מבטיחים לילדינו הוא עוד מלחמות רבות לשנות דור, שיהרגו בנו ובהם ללא מוצא ויביאו למיסודו של משטר אפרטהייד שיפול רק לאחר דורות רבים נוספים. להמשיך לקרוא ←

התזה בדבר העליונות המוסרית של ישראל על שכניה היא מוטיב קבוע בשיח הדומיננטי בישראל. מה שמדהים הוא שאפילו הרצח המזעזע של מוחמד אבו ח'דיר לא רק שלא מערער את התזה אלא הופך בהבל פה לראיה נוספת לעליונות זו. על הכוח של אמונה להמשיך לקרוא ←

דוד חיים נולד בשנת 1920 בעיר סלוניקי ביוון, בימים בהם "הכל סלוניקי הכל היה ספרדית", למשפחה שישבה בעיר מאז שהגיעה מגלות ספרד; ראיינתי אותו בפרדס-חנה בשנת 2003, בביתה של בתו המאומצת, אסתר יקואל בת השישים ושש. סיפור חייו, כבן יחיד להורים גבריאל חיים ושמחה לבית אליעזר, מתחיל על מי מנוחות בקהילה היהודית-ספרדית המפוארת של עיר הנמל, זמן קצר לאחר התפרקות האימפריה העות'מאנית והקמתה של המדינה היוונית החדשה, ונקטע באחת כשהיה דוד בשנות העשרים לחייו והגרמנים פלשו ליוון. דוד חיים נשלח, יחד עם עשרות אלפים מבני עירו, אל מחנה ההשמדה אושוויץ, אך הוא נמנה על היהודים הסלוניקאים המעטים אשר שרדו את מלחמת העולם השניה. כשתמה המלחמה חזר דוד ליוון, נשא אישה באתונה וראה את סלוניקי הריקה מיהודיה, ובסוף שנת 1946 עלה על ספינה שהיתה בדרכה לארץ, יחד עם אשתו הטריה נורה, ויחד עם אסתר, אחיינית של אשתו שהתעקשה לעלות עם הזוג. להמשיך לקרוא ←