לדרוש את התורה – מבחר שירים בעקבות המקרא, המדרש, התפילה והפיוט

לקראת הרצאה שאני מעביר מחר, יום רביעי ה-14.6, בקורס סופרים קוראים בתנ"ך באוניברסיטת באר-שבע (בין 4 ל-6), ערכתי קובץ שירים שלי בעקבות המקרא, המדרש, התפילה והפיוט, והקובץ זמין להורדה חינם כקובץ פידיאף

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , | תגובה אחת

"שירים לאסירי בתי-הסוהר" – שער השירים הראשון להורדה וקריאה לכבוד שבוע הספר

לכבוד שבוע הספר, ספרי "שירים לאסירי בתי-הסוהר" (2016, אינדיבוק) ב-40 ש"ח כולל משלוח באתר אינדיבוק, ורק ב-10 ש"ח בגרסא דיגיטלית.

ועוד לכבוד שבוע הספר, אתם מוזמנים להוריד ולקרוא את שער השירים הראשון מתוך הספר.

עוד מתוך הספר

פורסם בקטגוריה שירים לאסירי בתי-הסוהר | כתיבת תגובה

נפתחה ההרשמה לתכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית

البرنامج لدراسة الثقافة العربية-اليهودية

התכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית

***

האם הערבית היא שפה יהודית?

האם העברית היא שפה פלסטינית?

מה בין התרבות היהודית בעולם הערבי לאורך יותר מאלף שנה לתרבות המזרחית העכשווית בישראל?

מה שכחנו מן החיבורים שבין היהדות לאסלאם שנוצרו בתרבות הערבית-היהודית?

מה מיוחד בדו-לשוניות העברית-ערבית של היצירה התרבותית הערבית-יהודית, והאם ניתן למצוא דמיון בינה לבין הדו-לשוניות ביומיום וביצירה של פלסטינים בישראל?

ולמה עד שנת 2017 מעולם לא נפתחה תכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית באוניברסיטאות בישראל, ולמה אנחנו פותחים את התכנית דווקא עכשיו?

כיצד התרבות הערבית-יהודית מאתגרת את התרבות הישראלית, ואת ההפרדות הנוכחות לעיתים גם באקדמיה בין עברית לערבית, בין יהודים לערבים, בין מסורת למודרנה ובין קודש לחול?

***

התכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית היא תכנית לימודים חדשה לתואר ראשון, המוקמת כתכנית בין-אוניברסיטאית, בשיתוף של אוניברסיטת תל-אביב, החוג לספרות, ואוניברסיטת בן גוריון בנגב, המחלקה ללימודים רב-תחומיים. התכנית תחל לפעול בתחילת שנת הלימודים תשע"ח, 2018-2017.

לאתר הרישום לתכנית דרך אוניברסיטת תל-אביב

לאתר הרישום לתכנית דרך אוניברסיטת בן-גוריון

לידיעון התכנית באוניברסיטת תל-אביב

לעמוד הפייסבוק של התכנית לעדכונים שוטפים

התכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית מתמקדת במקצועות השפה, הספרות, ההיסטוריה וההגות של יהודים תושבי ארצות האיסלאם דוברי הערבית מן האלף האחרון. התכנית משלבת לימודי שפה ערבית ספרותית עם היכרות נרחבת עם הערבית-היהודית הקלאסית והמאוחרת.

זו התכנית הראשונה בארץ שבה יתאפשר לכם להיכנס לתחומה של תרבות מרתקת, כזו שלא נידונה עד כה בהיקף ובמיקוד הראויים לה. לצד שיעורי מבוא בהיסטוריה, בספרות ובהגות, תוזמנו ללמוד על המפגש בין פיוט, שירת חשק, הלכה וקבלה, מדרש ופילוסופיה, כפי שנוצרו על ידי יהודי העולם המוסלמי. התכנית גם תציע שיעורים וסמינרים לשאלת הכתיבה הערבית-יהודית בעת החדשה ובפרט לספרות והשירה המזרחית בדורות האחרונים. היא אף תעמוד היטב על זיקתה של התרבות לגופי המסורת היהודית ולספרות החול הערבית.

לצד חדשנותה הדיסציפלינרית מבקשת התכנית להציע גם מערך תיאורטי ומתודולוגי חדשני המשיב באופן רב-ערכי לשאלות מרכזיות במדעי הרוח בישראל: שאלת החילון והדיאלקטיקה של המסורת, הזיקות בין יהדות לאסלאם, ביקורת האוריינטליזם, היחסים בין עברית לערבית ועוד.

***

البرنامج لدراسة الثقافة العربية-اليهودية  هو برنامج دراسي جديد للبكالوريوس (BA) وهو مشترك بين جامعتي تل-أبيب (قسم الأدب) وبن-غوريون بالنقب (قسم الدراسات متعدّدة المجالات). ينطلق البرنامج بدءًا من السنة الدراسية 2017-2018.

يركّز البرنامج على مواضيع اللغة، والأدب، والتاريخ والفكر اليهودي المنبثق من الدول العربية-الإسلامية في الألفية الأخيرة. يشمل البرنامج تعليم اللغة العربية الفصحى والتعرّف عن كثب على اللغة العربية-اليهودية الكلاسيكية.

إنّ هذا البرنامج هو الأوّل من نوعه في البلاد، والذي يتيح لكم التعرّف على ثقافة شيّقة التي لم تتلقى الاهتمام والدراسة التي تستحقهما. بالإضافة للدروس الأساسية في التاريخ، الأدب والفكر، سوف تتاح لكم الفرصة بدراسة الانشاد الديني (פיוט)، شعر الشهوة (שירת חשק)، الشريعة اليهودية (הלכה) والتصوّف اليهودي (קבלה)، والاساطير والفلسفة اليهودية التي انتجها يهود العالم الإسلامي. يقدّم البرنامج أيضًا حصص وندوات تناقش مسألة الكتابة اليهودية-العربية المعاصرة، وبالأخصّ الأدب والشعر الشرقيّ في الأجيال الأخيرة. يركّز البرنامج على علاقة الثقافة العربية-اليهودية والتقليد اليهودي والأدب العربي.

بالإضافة الى التجديد الاتّساقي (التجديد في الحقل المعرفي) الذي يقدّمه هذا البرنامج، فهو يعرض سلّة نظرية ومنهجية نوعية تقدّم أدوات متنوّعة لتناول أسئلة مركزية في دراسات الآداب في إسرائيل: مثل مسألة العلمانية وجدليتها مع التقليد، العلاقات بين اليهودية والإسلام، نقد الاستشراق، العلاقة بين العبرية والعربية، وأسئلة أخرى.

***

מלגות:

התכנית תציע מלגות ומענקי לימוד למועמדים ולתלמידים מצטיינים.

منح:

يقدّم البرنامج منح وإعانات تعليمية للمتقدّمين والطلّاب المتفوّقين.

***

 

ההיסטוריה של המזרחים בישראל עברה תהליך של מחיקה והדחקה. אנחנו מבקשים להחזיר את ההיסטוריה, הספרות והתרבות של יהודי העולם הערבי בכללותה לדיון על הזהות המזרחית של היום.

במסגרת זו נשאל: מהם המקורות של התרבות המזרחית של ימינו? מהי ההיסטוריה של היהודים בארצות ערב? מי הם היוצרים הגדולים של תרבות יהודי העולם הערבי? על מה הם כתבו? עם מי הם ניהלו דיאלוג?

אם נושאים אלה מעניינים אתכם וקרובים לליבכם, אנו מזמינים אתכם לתכנית חדשה מסוגה – לראשונה באקדמיה הישראלית נאספו מיטב החוקרים, המורים, היוצרים והתלמידים לייסד דיסציפלינה חדשה – תחום ידע ותחום מחקר שיעסוק בזהותם ובתרבותם של היהודים בארצות האסלאם מן האלף הראשון לספירה ועד לימינו.

לפרטים נוספים:
ד"ר הדס שבת נדיר: hadas.sbn@gmail.com

ד"ר אלמוג בהר: almogbehar@gmail.com

לחבר בין מה שפוצל – רשימה על הסיבות שהובילו אותנו להקים את התכנית

برنامج جديد لدراسة الثقافة "العربية-اليهودية" في الجامعة – هداس شبات-ندير والموج بيهار

Towards a new understanding of Arab-Jewish culture – Hadas Shabat-Nadir and Almog Behar

עוד על התכנית

 

פורסם בקטגוריה english, العربية | עם התגים , , , , | תגובה אחת

An interview in English at the Los Angeles review of books

An interview in English at the Los Angeles review of books, May 1 2017, under the title: "The Language We Inherit Is Not One: A Conversation with Almog BeharShoshana Olidort interviews Almog Behar"

ALMOG BEHAR’S JUDEO-ARABIC (Mizrahi) heritage is at the center of his work as an acclaimed poet, critic, and activist based in Jerusalem. A native speaker of Hebrew, Behar chose to study Arabic, the language of his grandparents, and of his region, as an adult. Some of his work has been translated into Arabic, including stories and poems that have appeared in Arabic-language journals and his novel, Rachel and Ezekiel, which was published in Arabic in Egypt. Behar is also a translator working between Hebrew, Arabic, and English. Among his most well-known works is the poem “My Arabic is Mute” and the story “I Am One of the Jews,” both of which reflect on issues relating to Mizrahi identity and Arab-Jewish relations in the Middle East. 

In early March, Behar visited Stanford University, where he was invited to talk about the connection of language to religion and about his work as a poet and activist. I spoke to the poet briefly during his final afternoon in California.

¤

SHOSHANA OLIDORT: You wear many different hats as a poet, a critic, and an activist — do you see these roles as complementary, or are they in tension with one another?

ALMOG BEHAR: There is tension time-wise, in the sense of figuring out what to do and when to do it. I know that some writers prefer that their day job not be connected to words, to poetry. But I do see poetry and criticism as connected. My MA thesis was on Amira Hess (the Iraqi-Israeli poet, not to be confused with the Israeli journalist Amira Hass). For my PhD, I focused on 20th-century liturgical writing by Jews in the Muslim world. I wanted to work on contemporary literature, and inevitably questions about the Judeo-Arabic language came up, questions that led me to go back in time and explore the tradition of writing in the communities.

What about your political activism, how does that fit in?

The activism with which I’ve been involved (through, among other movements, the group Cultural Guerilla) is to an extent connected to poetry and literature. Our aim is to connect identity, culture, and class politics and create a community of both Hebrew and Arabic writers. One of our goals is to introduce economics into literature, and bring literature into the economy: in newspapers you have a literary supplement and you have the economic supplement and they never talk about each other. It’s like there is no economics in literature and no literature in economics. A literary column that makes no reference to economics is disguising the world we live in. The goal is to explode these dichotomies, to transgress the boundaries and cross-contaminate the two domains so that they are no longer self-contained.

In terms of activism, we’ve put on poetry demonstrations, many of which were connected to housing issues, protests against demolitions, evacuations, and the wall in Jerusalem, as well as issues of social justice within Israel. With all the separation in Israel, there is also a literary separation. Jews and Arabs live in separate neighborhoods, in separate political spheres. So there is separation in a mundane, everyday sense, but this separation also exists within the literary community. Hebrew and Arabic writers don’t read each other’s works. Most of what does get translated between the two languages are canonical works, not contemporary.

Can you talk more specifically about how you perceive the figure of the poet as political or not, about the relationship between poetry and politics?

The poet does not have a greater right than the carpenter to speak about reality, or about society.

But language is political. The heritage of the colonial period and the national period is there in modern Hebrew, in the removal of Aramaic, rabbinic Hebrew, Yiddish, Judeo-Arabic, and Judeo-Spanish from the language. The language we inherit is not one, it is not natural or neutral. The inner politics of literature is in the way it is able to bring back the memory of the different languages. Literature meets the political in the sense of awakening the memory, which is longer than national memory, because the modern Hebrew language remembers a period of Hebrew-Arabic symbiosis even when the politics of the present are one of separation or of violence. And even though secularization tried to cleanse the language of its religious associations, the language remembers God. History gives us a very partial story that is connected to a particular national age; literature is an alternative to that history. I think that for many minority or colonized communities, literature sometimes comes before history, by telling the story anew after a long repression or silencing of memory.

What is it like to write from that liminal space between distinct cultures, languages, and identities?

I don’t perceive of Jewish-Arab identity as in-between; its Jewishness is Arab and its Arabness is Jewish. Today, after 100 years of nationalism, it is a hybridity, but that wasn’t always the case. For Jews in Arabic-speaking countries, Arabic was a Jewish language and Hebrew was part of the Arabic cultural landscape. You could write poetry in the Hebrew language using Arabic genres, meters, and rhymes, and it would make perfect sense.

Personally, there was this feeling of loss, a gap, being torn from a certain culture and then going back to it. Going back is never simple, it is always symbolic and through a kind of mediation. In the case of Arabic, I could understand a little, but when I decided to go study the language it was too late family-wise, so I had to learn from Palestinians and from the academy. There is historical irony in the routes you need to go in order to do certain things.

Some people see the crisis (or loss) as a bridge that was already broken, a breach that cannot be recovered. They look at it as a kind of symptom of modernity, a break from tradition, from religion, from community, from our old communal languages that can never be replaced. But if you look at the larger scale of history, of Jewish history — the exile from Spain, was that any smaller? I don’t see these as two different unbridgeable worlds that you have to decide between.

Are you suggesting that poetry can function to recoup that breach?

I don’t know any life other than the life of poetry. Maybe if I were a carpenter I would try to repair the world through carpentry. I can’t imagine how you can write poetry and pretend that everything is okay. Many people respond to crises by saying we should move on, for many legitimate and logical reasons. This attitude puts you in a place where you separate between your past and present, where you disconnect in order to move on. But if that’s how you see yourself what kind of poetry will you be able to write? You can’t be detached from those questions in poetry.

Your most recent book is dedicated to your children. Your earlier books were dedicated to your grandparents. Can you talk about that?

My first book of poetry, Well’s Thirst, was written from a sense of loss, of asking myself: How do I remember my grandparents? How do I take something from their lives into my own? This was also connected to the languages they spoke — Baghdadi-Judeo-Arabic, Judeo-Spanish, and German — and the question of how I could work them into my Hebrew. The loss of my grandparents was a personal loss, but now that I have children of my own, I know that society raises them at least as much as family does. So what I need to do is change Israeli society in general — in its approach to Arabic, for example. In the later stages of their lives, I observed my grandparents’ return to their native languages. With my children, I watch the miracle of the beginning of a language, of learning a language, sometimes very much fearing how those beautiful murmurs will turn into structured sounds and words of a given language.

¤

Shoshana Olidort is a PhD candidate in Comparative Literature at Stanford University. Her research focuses on performativity in postwar Jewish literature, across languages.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה english | עם התגים | כתיבת תגובה

רשימה חדשה על "שירים לאסירי בתי-הסוהר"

רדיקל ספרותי: על ספר שיריו השלישי של אלמוג בהר, "שירים לאסירי בתי-הסוהר" / אילן ברקוביץ'

אחד המבשרים הבולטים של הדור הערספואטי בשירה העברית החדשה הוא המשורר אלמוג בהר. בסרטון יוטיוב מסוף שנת 2015, 2.53 דקות אורכו, שנוצר על ידי עמית חי כהן, מופיע המשורר והסופר אלמוג בהר (יליד 1978, נתניה, גדל ברעננה ומתגורר כיום בירושלים) עם שיר הנושא של ספר שיריו החדש, השלישי, "שירים לאסירי בתי-הסוהר" (2016, הוצאה עצמית, עורכות: ענת לוין ורות קרא איוונוב-קניאל). בהר נראה בסרטון כשהוא משורר את השיר על פתחו של בית מעצר ירושלים של שירות בתי הסוהר ברחוב יפו בעיר, מקום בו עצורים עצירי פעילות חבלנית עוינת, נשים, יהודים וערבים. המשורר הקורא את שירו תוך הדגשת אותיות חי"ת ועי"ן לא נכנס אל בית המעצר והסרטון מסתיים כאשר דלת בית המעצר הגדולה נסגרת לאיטה לעומתו. יש בתמונה הזו כדי לשקף גם את רוח ספרו החשוב של בהר, שהוא מצד אחד בעל פוטנציאל רדיקלי של תפיסת המציאות על ידו על פיה כולנו נתונים במעצר, בכלא, בתאים, שהשלטון הולך וכולא אותנו בהם, ומצד שני שהוא ספרותי מדי, כלומר בהר לא באמת כתב שירים לאסירי בתי-הסוהר אלא כפי שהוא משורר בפתיחת שירו הנ"ל אל אביו: "כָּתַבְתִּי שִׁיר עַל אֲסִירֵי בָּתֵּי-הַסֹּהַר" (עמ' 26). במילים אחרות: בספר על ששת שעריו ו-79 הטקסטים המופיעים בו בשירה, פרוזה, ואריאציות ותרגומים, יש שירים המדגימים אמנם את המטפורה של הכליאה בדרכים שונות ומגוונות אך אין שירים שממחישים את חייהם של אסירים ממש או שנכתבו להם, שכן כזכור מהסרט עמו פתחנו, אין כניסה אל בית המעצר בפועל אלא רק התבוננות בו מבחוץ, על הסף.


שיר הנושא של ספרו כולל גם מוטו מתוך יצירה של המשורר הפלסטיני-ישראלי סמיח אל-קאסם (2014-1939), "צילום של הורים שאינם על קיר הבית החדש". אל-קאסם החזיק כידוע בהיסטוריה של פיטורים ומעצרים בשל עמדותיו הפוליטיות ויצירותיו הספרותיות, ונראה כי לא בכדי בחר בדבריו בהר לשירו זה. בשיר עצמו, שבנוי בצורת דיאלוג בין בן לאביו המשתרע על פני 34 טורים, מטיל האב ספק בחשיבות הכתיבה של שירים לאסירים וגם מדגיש את העמדה הפריבילגית של המשורר לעומת העצורים עצמם, שהוא עצמו "עוֹמֵד מִחוּץ לְחוֹמַת הַכֶּלֶא" (שם). המשורר משיב כי "עַל הַמַּאֲסָר שֶׁלָּנוּ אֲנִי כּוֹתֵב, אַבָּא" ומכריז בפניו כי החליט להפסיק לכתוב שירים: "מֵהַיּוֹם אֲנִי אֶכְתֹּב גִּזְרֵי-דִּין לְהִתְחָרוֹת בְּגִזְרֵיהֶם [של הסוהרים], / אֶכְתֹּב פִּסְקֵי-דִּין לְהִתְחָרוֹת בִּפְסוּקֵיהֶם" (עמ' 27). הרגע הזה הוא בדיוק פוטנציאל הרדיקליות של הספר, האפשרות של מרד במוסכמות החברתיות שהאדם יוצר, אלא שהמשורר ממהר לנטוש אותו ושב לכתוב את המטפורה של הכליאה, לא את החיים עצמם שלה.


מדוע כך קורה? ממבט-על על כלל שירי הספר והטקסטים הספרותיים שהוא מכיל אפשר לומר שהדבר קורה משום שלפנינו משורר שלא פעם האג'נדה קודמת אצלו לרוח היצירה ורוח המסורת אוחזת עד צוואר את האפשרות של פריצת מוסכמותיה. האידיאולוגיה של הכתיבה כאן היא יהודית-ערבית בעיקרון. הרצון הוא להשתלב במרחב היהודי-ערבי של המזרח התיכון וגם ליצור אותו, בניגוד לרוח המזרח התיכון החדש והאירופאי של שמעון פרס (וראו על כך בטקסט החריף "שמעון פרס" שבעמ' 92). רצון זה בא לידי ביטוי למשל בשיר היפה "כותאב", שפירושו תלמוד תורה של היהודים בארצות האסלאם כמו החיידר אצל היהודים בעיירות אירופה: "הֵקַמְתִּי כּוּתַאב קָטָן עִם בְּנִי בַּסָּלוֹן. / בִּבְקָרִים שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי הוּא קָם עִמִּי מֻקְדָּם / לִלְמֹד, וַאֲנִי מַזְכִּיר לוֹ כִּי בַּחֶדֶר אֵין מוֹרֶה / וְאֵין תַּלְמִיד, רַק תּוֹרָה לְפָנֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ מְשַׁנְּנִים יַחַד / פְּסוּקִים בְּעִבְרִית, וַאֲרַמִּית וַעֲרָבִית" (עמ' 24). הצירוף "אין מורה ואין תלמיד" עשוי לגלות רוח של חופש בשיר אולם קידוש התורה ויראת הכבוד שהאב מנחיל לבנו נוכח שמות האלוהים, הולכים ומשתלטים על השיר והמילה "חייב" הופכת למרכזית בו. החיוב הוא גם על חובת לימוד המסורת אך יש בו גם זיק של תקווה ללמוד את החדש: "תִּהְיֶה חַיָּב [בני] לְלַמֵּד עַצְמְךָ כָּל הַפְּסוּקִים / וְהַשֵׁמוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת וְהַתָּגִים שֶׁלֹּא חָלְפוּ בֵּינֵינוּ, / וְכָל אֵלּוּ שֶׁחָלְפוּ בְּלִי שֶׁאָמַרְנוּ מִלָּה אַחַת / עַל מְקוֹמָם בְּחַיֵּינוּ" (שם).


היהודיות-הערבית של בהר היא אמנם מרכזית בכל יצירתו השירית והפרוזית עד כה והיא דומיננטית גם בספר שלפנינו אך הוא מציג בספר גם עמדה אורתודוקסית יותר של יהודיות צרופה: נוכח תורות המזרח הרחוק, הדאו, הבודהא והזן, הוא מודה כי "נותרתי יהודי עקשן / שבוחן אילנות יוחסין ומתפלפל על שורשי מילים" (עמ' 181 מתוך הטקסט "טיוטת דו"ח לסיום תקופה ראשונה של תרגילי קיום בעולם" שעוד מעט נשוב אליו). במקום אחר בספר, בשיר בעל 11 החלקים, "שיח' ג'ראח, התש"ע", הוא מתאר עצמו כ"יְהוּדִי שֶׁל זָקָן, שֶׁל כּוֹסוֹת תֵּה, שֶׁל מַשִׁיחַ / שֶׁכְּבָר לֹא יָבוֹא, שֶׁל מִצְווֹת רַבּוֹת שֶׁמִּזֶּה דּוֹרוֹת אֲנִי מַבְטִיחַ / לְקַיְּמָן וְאֵינִי מַצְלִיחַ, שֶׁל זִכְרוֹן קְדֻשַּׁת מִלִּים עַרְבִיּוֹת בְּאוֹת עִבְרִי" (עמ' 38), ובשיר עוקב לשיר הזה, המוחה על משפחות הערבים המגורשים משיח' ג'ראח, הוא מסכם: "אֲנַחְנוּ יְהוִּדים חוֹלֵי זִכָּרוֹן, זָבֵי הִיסְטוֹרְיָה, / מְשֻׁגְּעֵי תַּאֲרִיכִים. סוֹחֲרִים פְּסוּקִים בֵּין / עִבְרִית לַאֲרָמִית, מַחְלִיפִים מִשְׁפָּטִים בֵּין / עֲרָבִית לְיִידִישׁ, בֵּין יִידִישׁ לִסְפַּנְיוֹלִית…" (עמ' 43).


השפה היא נושא מרכזי בספר הזה. מצד אחד היא פתח לזיכרון העבר ואפשרות ליצירתו של עתיד חדש אך מצד אחר כלשון שיר הנושא היא עדות לכישלון הסינרגיה של ההווה. בשיר האהבה השמרני, שלא לומר השוביניסטי, "אהובתי עושה עמי אהבה בשמות של מאכלים", מזמינה האהובה את הדובר לאכול ממטעמיה, שלישקאלאך ו"קְרֶעפְּלַאךְ וּקְנֵיְדַאלַאךְ וְחַמִּין וְחַלּוֹת וְנָזִיד שֶׁל עֲדָשִׁים" (עמ' 89) ובלשונו של המשורר היא "מְדַבֶּרֶת אֵלַי / בְּנֶחָמוֹת עַתִּיקוֹת שֶׁל נָשִׁים יְהוּדִיּוֹת" (שם). השמרנות הזו שבה ומתנגשת לכל אורך הספר, בין אם המדובר בשירי אהבה או שירי הורות צעירה או שירים פוליטיים, עם הרצון למרוד בממסד ולהציג חזון רדיקלי באמת. אפשר שהדבר קשור באופיו של המחבר כפי שהוא מעיד על עצמו לקראת סוף הספר בקטע הסוגר ("טיוטת דו"ח" לעיל): "אני יודע שאם אשלח לתקופה נוספת של תרגילי קיום בעולם זה או אחר, אבקש שהפעם החלונות יהיו כפולים, והדלתות כבדות, והקירות עבים, והשכנים נזירים בודהיסטים" (עמ' 181). עניין לנו כאן לא רק במשורר המבקש לכלוא את עצמו מן העולם אלא גם במי שמבקש לטעת חיץ בינו לבין הבריות, חיץ שניצב בסתירה אל מול הרצון לשחרור, לחופש, לכתיבת פסקי דין במקום שירים שייחלצו את אסירי בתי-הסוהר האמיתיים מתוך כלאם.

לרכישת "שירים לאסירי בתי-הסוהר" באתר אינדיבוק

לשירים נוספים מן הספר ולביקורות נוספות

פורסם בקטגוריה Uncategorized, שירים לאסירי בתי-הסוהר | תגובה אחת

Between East and West: controversies over the modernization of Hebrew culture in the works of Shaul Abdallah Yosef and Ariel Bension

Between East and West: controversies over the modernization of Hebrew culture in the  works of Shaul Abdallah Yosef and Ariel Bension / Yuval Evri and Almog Behar

download as PDF

published 2017 at "JOURNAL OF MODERN JEWISH STUDIES"

ABSTRACT
A tendency exists in Jewish historiography to associate Jewish
modernization and Hebrew renaissance with Europe and Western
culture. Europeanization and Westernization are emphasized as
the focal points for Jewish cultural transformation. We take a
different approach by shedding light on a number of centres
where modern Jewish and Hebrew culture was created. This
approach allows us to expand the perspective beyond the
Eurocentric prism and instead emphasize movement – of people,
knowledge, goods and capital – in real or symbolic spaces as key
drivers for processes of transformation. We accordingly examine
different pathways to the renewal of Hebrew and Jewish cultures
at the turn of the twentieth century. We re-asses the research and
literary work of Shaul Abdallah Yosef (1849–1906) and Ariel
Bension (1880–1933) and their contesting interpretations of the
modernization of Hebrew culture. Driven by both real and
symbolic return to the “East,” the two formulated different
political and cultural models for the modernization of Jewish and
Hebrew culture. By doing so they challenged mainstream trends
concerning modern European Jewish discourse that prevailed
during the nineteenth century in the work of the Wissenschaft des
Judentums (science of Judaism) movement, in Europe’s Hebrew
Haskalah circles and later on in Palestine/Land of Israel.

פורסם בקטגוריה english, מאמרים מדעיים | כתיבת תגובה

Take This Poem And Copy It – Almog Behar – Selected poems and stories in Hebrew and in English translation

I am attaching here, for free PDF download, a new draft version of collected translations of my poems and stories and some other texts, under the title: "Take This Poem And Copy It", in a bilingual edition, Hebrew and English.

It is still a work draft, and I hope that a year from now one of it's parts will be ready, a collection of poems, of stories, or the translation of the novel.

you are welcomed to download, read, share and comment.

Thanks to the dear dear translators:

Vivian Eden, Dimi reider, Lisa Katz, Alexandra Berger-Polsky, Dan Cern, Chana Morgenstern, Matan Kaminer, Itamar Haritan, Saul Noam Zaritt, Moran Benit, Yael Kenan, Shulamit Ran, Sondra Silverston, Zach Smith.

Take This Poem And Copy It – Almog Behar – Selected poems and stories in Hebrew and in English translation – A Translation draft, Bilingual edition, as free download pdf.

פורסם בקטגוריה english | תגובה אחת