תגית: אמירה הס

בגב ספרה הראשון בחרה אמירה הס לתאר עצמה כנצר לשושלת ספרותית יהודית גברית ונשית: "אמירה הס (בר-חיים עינצי-ברזאני) היא בת למשפחת מקובלים וסופרי סת"ם ובהם המשורר חכם הרוּן ברזאני והמשוררת העבריה אוסנת בת המאה הי"ז"; גם בפנים הספר היא מודיעה כי נולדה "בְּתוֹךְ רֶחֶם כּוֹתְבֵי סִפְרֵי סְתָ"ם מִבָּרָזָן", דימוי היוצר היפוך מגדרי, ומעניק לכותבי הסת"ם, בדרך כלל גברים, רחם, מתוכו נולדה המשוררת. בדברים אלו היא יוצרת לעצמה שושלת רוחנית ספרותית בעלת ייחוס רם וזכות אבות ואמהות. להמשיך לקרוא ←

אמא, כולנו בעלי שמות על תנאי, כל יום שוקלים ונשקלים אולי נתאימם לקצב אשכנז וללשונות מערב, מתווכחים עם הורינו שיוותרו על אות אחת, שימירו הברה בהברה. הם ירדו מבגדאד לארץ-ישראל, ואנחנו נשתכחה מאתנו תורתם, לא שמרנו לא על שפתם, לא על שמותיהם ולא על בגדיהם, ואיך יגאל אותנו אלוהים ממצרים שלנו? יום-יום אנחנו מתגרשים מעצמנו, מרוחנו, מלבנו. ואנחנו זקוקים לזיכרון, כי מה הוא ההווה ללא העבר? מה העבר ללא הווה?
ואת אומרת לי שמזל שהם בחרו שהעברית תהיה שפת ארצם, בכל זאת עברית היא גם שפתנו, אינה רק שפתו של איזה קולוניאל, אינה צרפתית, אינה אנגלית. אלף שנה דיברנו עברית, אלף שנה ארמית, אלף שנה ערבית, את אומרת, עוד קודם להן דיברנו כנענית ושומרית ואכדית. תאר לך, את אומרת, שהם היו מחליטים שהיידיש תהיה שפת המדינה שהקימו, אז היה הרבה יותר מצחיק, היית קורא לי מַאמֶע מַאמֶע, ומלטף את שערי במילים צפוניות רחוקות. ואני אומר לך אִמִּי, אִמָּא, אֻמִּי, שמח הייתי לקרוא לך מַאמֶע שלי, בכל לשון. להמשיך לקרוא ←

ובלילה הראשון לצד מיטת חוליו של אבי אשר עברה אל ביתנו אני אומר לה, אמא, תתחילי אַת אֶת סיפור הסיפורים, אני זקוק לזמן, להשהיה, עד שיתחברו בי כל חלקי הסיפורים הפרומים, עד שיהיו הסיפורים הרדומים מתעוררים בי, מבעבעים, בינתיים ספרי את, תתחילי אַת אֶת הלילה, את הלילות, אולי קולך יאיץ בְּאבא להתעורר טוב מקולי. ואמי מסכימה, ולילה ראשון היא מגלה את לבה, ומספרת לי על ימים שהיו בחייה בְּצריף של מעברה כשהיתה ילדה והרגישה שהיא דבר חולה חשוך עזוב. נבלעת בתוך סיפוריה לחש קולה את חשכת הלילה אשר המתין מחוץ לחלון ונבלע באוזנַי ובאוזנֵי אבי, כמעט לא נשמע, כמעט כמו היה רק מלמול של תפילה, הנשמעת רק בלב ובשמים, ולא בין בני-האדם. ואני כמעט שואל אותה, מה הדיבור הזה לך, אמא, ואל מי אנחנו מדברים, אני ואת? אל אבא? אל הזמן? אל הלילה? אל האלוהים? להמשיך לקרוא ←

אני בן אֲמִירָה בת סַלִימָה בת סַמְרָה, אמי איימה לשכוח בית הוריה ולשנות את שמה, ואחר החלה משננת בַּשירים שמות ואילנות של שמות ודורות על דורות. וגם אני אחריה, פתאום ממרחק כל השנים, לומד לשנן שמות, לומד לכתוב את שמי ושם אמי ושם אבי ושמות הוריהם והורי הוריהם. אני כותב את השמות כולם על הנייר שלא יימחק, שלא יימחקו, כותב על קלף ובמגילות, יוצר אילנות יוחסין ארוכים מאלו שבספרי הנביאים, רוצה עד אברהם, עד נוח, רוצה עד אדם הראשון וחווה הראשונה, רוצה לדעת מאין באתי ואיך עברו שנותי במחילות הדורות, רוצה לתלות האילנות על כל לוחות המודעות, רוצה לכתוב בכל השפות בהן דיברנו, בערבית ובעברית ובארמית, וגם בשׁוּמֵרִית ואַכַּדִית וכנענית. רוצה להיאבק בזיכרוני ובהתרופפותו, לראות את הפנים מאחורי הרעלות. להמשיך לקרוא ←

הִיא אֲמִירָה בַּת סַלִימָה בַּת חַיִּים יִצְחָק יְהוּדָה בֶּן יֶחֱזָק-אֵל עָלָיו הַשָׁלוֹם, תינוקת רכת עַבָּיָה גוּנבה בין ארצות במטוסים, אל תוך מלתעות איזה זמן בו חושך חופר בְּחושך. בת בגדאד אמי, אך מוכנה להישבע כי ילידת לונדון היא. ובינתיים אביה אבדה לשונו, ורק עינו רק עינו עדיין חגה במסלול כואבים. כבת שלושים שנים ישראליות, ועוד שנים עיראקיות ספורות, הכריזה: "עם המזרח הנקלה הזה לא יבוא מגעי, לא אזכור בית הורַי, פני אמי תִּנְשֶׁמֶת – בוכה על חורבות, ופני אבי כרוּב – אלוהים לא הושיע לו…". להמשיך לקרוא ←

"כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות", ספר שיריה השביעי של אמירה הס, ראה השבוע אור בהוצאת עם עובד, והוא התרגשות גדולה בשבילי באופן אישי, ואני בטוח שהוא יהיה התרגשות גדולה בשבילכם הקוראים.
פנו מקום על המדף, פנו מקום בלב, פנו זמן בשבוע (וכנראה גם קצת מקום בארנק) – ורכשו את הספר המרגש והמטלטל הזה.
אמירה הס עושה עמנו חסד בשירתה כבר שלושים שנה, והספר הזה הוא מאורע מטלטל בשירתה של אמירה הס, ובשירה העברית בכלל. להמשיך לקרוא ←

ועתה היא מבקשת אפשרות אחרת: "הָסָה קָאָרִיד אֲחְכִּי בְּלוּרְתִי לִנְסִיתוּהָ. / מָא אָרִיד אַנְסָהָה. / מָא אָרִיד אַנְסָה מַמָה וּבָּאבָּא / מָא אָרִיד אַנְסָכְּם יַא חָיָיתִי / אִילִי מָעְשְתוֹהְם, וְאָעְרְף כַּן יִנְרָד יְכּוּנוֹן אָחְלָא חָיָית // עכשיו אני רוצה לדבר בשפתי ששכחתיה / איני רוצה לשכוח אותה / איני רוצה לשכוח את אמא ואבא / איני רוצה לשכוח אתכם חיי / אשר לא חייתי אותם, ואני יודעת שהם היו צריכים להיות חיים נהדרים". להמשיך לקרוא ←

مقطع عرضي مجلةعصاباتثقافة العددالأول: خراب לפני מספר ימים עלה לאוויר (האינטרנט) הגיליון הראשון של כתב העת "לרוחב", מבית היוצר של "גרילה תרבות", בנושא – חורבן. הגיליון זמין לדפדוף והורדה חינם: תודה לנעמה גרשי, תאמר מסאלחה ומתי שמואלוף על השותפות בעריכה, … להמשיך לקרוא ←

חביבה פדיה במסתה "שפת הלב" מדמה את הניגון לבית וכותבת כי "מסומן בתוך העברית רושם שנשאר מן הערבית, אותו רושם שהוא צלו של מה שנשאר תמיד אצל המקור. אצלו. והוא השפה שמקדם, שמקודם למילים: הצחוק, הבכי, מחוות האהבה והסלידה"; העברית … להמשיך לקרוא ←