About

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", קובץ שירים, עם-עובד, קסת, תל-אביב, 2008, תשס"ח.

"אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד", קובץ סיפורים, בבל, תל-אביב, 2008, תשס"ט.

"חוט מושך מן הלשון", קובץ שירים, עם-עובד, תל-אביב, 2009, תש"ע.

"צ'חלה וחזקל", הוצאת כתר, ירושלים, 2010, תשע"א.

"שירים לאסירי בתי-הסוהר", הוצאת אינדיבוק, 2016, תשע"ו.

"חלומות באספניה", בתוך "תהודות זהות", עם עובד, 2007.

" عودة الروح: روحٌ جديدة: רוח גד'ידה – רוח חדשה 2011: מכתב בנות ובני יוצאי ארצות ערב והאיסלאם בישראל לבנות ובני דורנו במזרח התיכון ובצפון אפריקה".

אלמוג בהר נולד ב-1978 בנתניה, גדל ברעננה וחי בירושלים. פרסם שלושה ספרי שירה: "צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת" (עם עובד, 2008), "חוט מושך מן הלשון" (עם עובד, 2009) ו"שירים לאסירי בתי-הסוהר". פרסם קובץ סיפורים: "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד" (בבל, 2008) ורומן: "צ'חלה וחזקל" (כתר, 2010). ערך את ספר שיריו הראשון של מרואן מח'ול בתרגום מערבית לעברית, "ארץ הפסיפלורה העצובה" (הוצאת קשב, 2012). השתתף בעריכת כתב-העת "לרוחב" (הוצאת גרילה תרבות, 2012) והאנתולוגיה העברית-ערבית לספרות צעירה ועכשווית "שתיים / اثنان" (כתר, 2014). ספרו "צ'חלה וחזקל" ראה אור בתרגום לערבית בהוצאת "אלכותוב ח'אן" במצרים (الكتب خان, 2016).

צילמה: נועה ברזנר

מתוך ויקיפדיה:

ד"ר אלמוג בֶּהַר (נולד ב-10 בנובמבר 1978) הוא משורר, סופר ומבקר ספרות ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע (2010–2009).

בהר נולד בנתניה למשפחה ממוצא בגדאדי–עיראקי, איסטנבולי–ספניולי וייקי.

בשנת 2005 זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" עם סיפורו "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד".^[1] בעקבות הזכייה החל לפרסם שירים וסיפורים קצרים במספר כתבי עת, בהם "הליקון", "עיתון 77", "הכיוון מזרח" ו"קשת החדשה", בתחילה בשמות העט אלמוג ב. וב. אלמוג. עוד פרסם במוספי הספרות של העיתונים ידיעות אחרונות, מקור ראשון, מעריב והארץ, שם גם פרסם ביקורות ספרות.

ספר שיריו הראשון של בהר "צמאון בארות" ראה אור בפברואר 2008 (הקובץ זכה בציון לשבח בפסטיבל במטולה 2008 ובפרס רמת-גן לשירת ביכורים לשנת 2011). לאחריו הוציא קובץ סיפורים קצרים בשם "אנא מן אל-יהוד" בדצמבר 2008 (הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2010) וספר שירה שני "חוט מושך מן הלשון" בנובמבר 2009 (הספר זכה בפרס ברנשטיין לשירה לשנת 2010). בנוסף פורסמה מסה פרי עטו בשם "חלומות באספניה" בשנת 2007. בשנת 2010 פרסם רומן ראשון בשם "צ'חלה וחזקל" (הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2011). תרגום לערבית של רומן זה ראה אור בתחילת 20166 במצרים, בהוצאת "אל-כותוב ח'אן" ובתרגום נאאל אלטוח'י. ספר שיריו השלישי, "שירים לאסירי בתי-הסוהר", ראה אור ב-2016 בהוצאת אינדיבוק (הספר זכה בציון לשבח בפרס קוגל חולון). בסוף 2016 פרסם מבחר שירים בשם "משוררים מתים כותבים טוב ממני" הניתן להורדה חינם באתרו.

בהר הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית. התזה שכתב הייתה על זהות ומגדר בשירתה של אמירה הס. את עבודת הדוקטורט כתב חוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, על כותבי פיוט במאה ה-20 בקהילות היהודיות בעולם הערבי, המוסלמי והעות'מאני, והשפעות של מסורות הפיוט, המקאמה ושירת החול בספרות המזרחית החדשה. הוא מתגורר בירושלים. לימד בבית ספר התיכון "קדמה" בירושלים, הנחה סדנאות פיוט במסגרת קהילות שרות, וכן לימד במכללת עלמא, מכללת ספיר, מכללת דוד ילין, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת קורנל והאוניברסיטה העברית.

בהר היה מן הפעילים המרכזיים בריצת תנועת "הפנתרים השחורים החדשים" לבחירות לעיריית ירושלים בשנת 2008, וככל הנראה אחד ממנסחי מניפסט התנועה.^[2] כמו כן היה בין מנסחי מכתב "רוח ג'דידה", היה פעיל בתנועת "המעברה" הירושלמית, שנאבקה למען דיור ציבורי וכנגד פינויים מבתים מאז 2011, וכן היה פעיל ב"מזרחית משותפת".

בהר הוא מן היוצרים הבולטים בשירה העברית הצעירה,^[3] ובגל החדש של השירה המזרחית הצעירה, השירה האמונית הצעירה, השיבה אל השירה הצורנית, השירה החברתית והפוליטית והתחדשות השירה הירושלמית.

לדברי חבר השופטים בפרס ראש הממשלה על-שם לוי אשכול לסופרים עבריים לשנת תש"ע: "אלמוג בהר הוא משורר וסופר צעיר, מעניין ונועז, שקולו המקורי והמבטיח התבלט בספרות העברית למן ראשית פרסומו. ביצירתו שובר בהר מוסכמות לשוניות, מנער מהן קיבעונות חברתיים ופוליטיים, מחדד את מגוון הזהויות הישראליות, על לשונותיהן המחוקות, ומשיב להן את ערכן וכבודן. בתפיסתו את השלם הישראלי כמושתת על ריבוי, יוצר בהר סדר אמנותי ותרבותי חדש".^[4]

יצירות

הסיפור "אנא מן אל-יהוד"

סיפור קצר העוסק בצעיר ישראלי יהודי ממוצא עיראקי המתחיל לדבר במבטא הערבי של סבו, ובמגפה המתחוללת עקב כך, במסגרתה יהודים בארץ חוזרים לדבר במבטאים ישנים.

הסיפור תורגם לערבית ופורסם באחד מכתבי-העת התרבותיים הוותיקים ביותר במצרים "אל-הילאל" ככתבה ראשית, מה שעורר הדים רבים במדינה.^[5]

בנוסף, זכה הסיפור במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2005. חלקים מתוך דברי השופטים בתחרות: "היפוך הזהות משמש בסיפור "אנא מן אל-יהוד" נקודת פתיחה מסקרנת לעיסוק מקורי בסוגיית הזהות התרבותית של "המזרחים" בישראל, ובעצם בזהות התרבותית של הישראלים בכלל. עושר הכתיבה ואיכותה, נימה קלילה של הומור ותפניות בלתי צפויות מבהירים שזה אכן סיפור, ולא מאמר מחאה בתחפושת. ככל שמתקדמת הקריאה מתברר, כי אף שזה סיפור "מקומי" מאוד, יש בו מסר כלל-אנושי שיכול להתאים לחברת מהגרים באשר היא".^[6]

המסה "חלומות באספניה"

מסה אשר ראתה אור בקובץ "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית". לדברי אלי הירש: "זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב יריעה. ראשית המעשה במות סבו של בהר, דובר ספניולית ממוצא סטמבולי, שמשפחתו היגרה בראשית המאה העשרים לגרמניה. בגרמניה הצטרף הסב לתנועת "החלוץ", הכיר שם את רעיתו, ונמלט עימה בסוף שנות השלושים לדנמרק. לאחר מלחמת השחרור עלו שניהם ארצה, וחינכו את צאצאיהם להיות ישראלים גאים. מות הסב הכה בנכדו, ובהר מוכה הצער קישר את האובדן לשפותיו הרבות של הסב שלא היו לשפותיו שלו, בעיקר לספניולית. לאחר מכן, בתהליך מורכב, הוא הבין שלא כל מה שנדמה לו שאבד אכן אבד, שהספניולית עדיין חיה, ולאובדן נוסף מימד של התגלות. אלא שלהתגלות נוסף גם מימד חריף של התפכחות – התפכחות מהזרם המרכזי של התרבות הישראלית, שבשמו של צופן ציוני ואשכנזי וחילוני עודד את בהר להתנכר לעבר התרבותי של משפחתו, שמלבד ספניולית ודנית וגרמנית אפשר למצוא בו גם יהודית בגדדית, כלומר ערבית. וכך התחיל תהליך החזרה בתשובה של בהר… בהר החליט לחזור למקורותיו המוכחשים, כלומר למזרחיותו ולדתיותו, אלא שלמקורות המוכחשים האלה הוא חוזר בלי להתנתק ממקורותיו האחרים, בין השאר מהצדדים המערביים והחילוניים של ישראליותו".

קובץ השירים "צמאון בארות"

קובץ של כתשעים שירים אשר נכתבו בשנים 2000–2006 וכולל בעיקר שירים משפחתיים, שירים הקשורים בירושלים ושירים הקשורים בזהות המזרחית-יהודית.

לדברי השופטים בפסטיבל מטולה 2008: "אלמוג בהר מקבל ציון לשבח עבור ספר ביכוריו, צמאון בארות. בהר הוא משורר בראשית דרכו וכבר הוא מקיים שיח פנימי עמוק ושיח חיצוני רחב עם השירה על גווניה ודורותיה. רוחב היריעה אינו פוגם בסגנונו, שהינו הדוק ומלוטש: המבע סוחף, ישיר ולא מתחכם. היקף הנושאים של הספר ומידת ההעמקה בהם מלמדים שלפנינו ניצב מחפש דרך אמיתי הנודד בעולמות שונים אחר תשובות מורכבות לשאלות מגוונות בנושאי רוח, זהות, משפחה, יצירה, ארספואטיקה, זמן, היסטוריה ועוד. הספר מקיים דיאלוג אינטנסיבי, אך זורם עם טקסטים וצורות ממקורות מגוונים –יהודיים, בודהיסטיים, שירה עכשווית – עברית ולועזית, טקסטים פופולריים (כגון, בוב דילן) ועוד. הפוטנציאל הגלום בשפע של בהר מבשר על עתיד שירי פורה ואיכותי".

קובץ הסיפורים "אנא מן אל-יהוד"

קובץ של כארבעים סיפורים קצרים הכתובים במגוון סגנונות ועוסקים בנושאים שונים. בקובץ נמצא הסיפור הקצר "אנא מן אל-יהוד", המופיע בערבית, ומחזור סיפורים המורכב משורות משירים של אמירה הס.

קובץ השירים "חוט מושך מן הלשון"

ספר שיריו השני של בהר, הכולל למעלה משמונים שירים אשר נכתבו בשנים 1996 – 2008. גם בו כתב בהר מספר שירים משפחתיים העוסקים בזהות, לצד שירי אהבה ושירים העוסקים בתאולוגיה ובמיסטיקה. "שני שירי פריחה" מתוך הספר הולחנו בידי ההרכב הירושלמי "אקוט" במסגרת האי.פי "שירי קטמונים" (2015).

ספר זה זיכה את בהר בפרס ברנשטיין לספרי שירה עבריים מקוריים. מתוך נימוקי מתן הפרס: "בהר כותב במאה העשרים-ואחת פיוט פוסט-מודרני שעיקרו שירה תאולוגית על סיפה של הדת, שיונקת מן החסידות ושחוזרת ושואלת איך תבוא הגאולה. אבך שירתו שואלת גם יותר מכך – היא שואלת האם השירה יכולה להביא את הגאולה. ניתן לראותו כפייטן שכותב עבור טקסים ופולחנים של הקהילה שבתוכה הוא חי".^[7]

הרומן "צ'חלה וחזקל"

הספר נכלל ברשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר לשנת 2012.

עטיפת הספר

ספרים

• צמאון בארות, שירים, עם עובד– מפעל קסת לספרות ביכורים, ה'תשס"ח, 2008
• אנא מן אל-יהוד, סיפורים, הוצאת בבל, ה'תשס"ט, 2008
• חוט מושך מן הלשון, שירים, עם עובד, ה'תש"ע, 2009
• צַ'חְלָה וְחֶזְקֵל, רומן, כתר, ה'תשע"א, 2010
• שירים לאסירי בתי-הסוהר, שירים, הוצאת אינדיבוק, ה'תשע"ו, 2016
• משוררים מתים כותבים טוב ממני, מבחר שירים 2016-1996, ה'תשע"ו, 2016.

עריכה

• (עורך שותף) של כתב-העת "לרוחב", יחד עם תאמר מסאלחה, מתי שמואלוף ונעמה גרשי, גיליון 1, כתב עת של גרילה תרבות, קיץ 2012 (מקוון).
• (עורך) "ארץ הפסיפלורה העצובה ושירים אחרים", מרואן מח'ול, הוצאת קשב לשירה, 2012.
• (עורך) "שחור על גבי שחור", עדי קיסר, שירים, הוצאת גרילה תרבות, 2014.
• (עורך שותף) "כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות", אמירה הס, שירים, הוצאת עם עובד, 2014.
• (עורך שותף) "שתיים / اثنان – 2 / ٢ – אנתולוגיה ליצירה עברית וערבית צעירה ועכשווית / انطولوجيا ثنائية اللغة لأدب عربي وعبري شاب ومعاصر", יחד עם תאמר מסאלחה ותמר וייס-גבאי, הוצאת כתר, 2014.
• (עורך) "מוזיקה גבוהה", עדי קיסר, שירים, הוצאת ערס פואטיקה, 2016.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של אלמוג בהר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אלמוג בהר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• אלמוג בהר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• אלמוג בהר, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
• דף המחבר של אלמוג בהר בהוצאת בבל, אתר מכונת קריאה
• אלמוג בהר, מדף הספרים של אלמוג בהר, באתר nrg‏, 11 בינואר 2009
• אלי אליהו, המשורר אלמוג בהר כותב פרוזה, ומבהיר שהקונפליקט המזרחי-אשכנזי עדיין רחוק מלהיעלם, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם אלמוג בהר, באתר iCast‏, 23 במרץ 2014
• עמיחי חסון, "לא נוכל להכיר את יהדותנו בלי הערבית", באתר בית אבי חי, 14 ביולי 2015
• איילת קליין כהן, אלמוג בהר: 'רוצים למחוק את התרבות המזרחית', באתר nrg‏, 15 ביולי 2016
• כרמית ספיר ויץ, ‏"העברית היא שפה מזרחית": המשורר שמנסח חזון לתרבות היהודית-ערבית, באתר מעריב השבוע, 28 באוגוסט 2016
• הדס שבת נדיר, שירת ההפיכה של אלמוג בהר, באתר הארץ, 8 במאי 2016

מכּתביו:

• הבלוג של אלמוג בהר
• אלמוג בהר, אנא מן אל-יהוד, באתר הארץ
• אלמוג בהר באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית באתר של נילי דגן
• יצירותיו באתר "במה חדשה"
• פרסומיו של אלמוג בהר באתר העוקץ

על "צמאון בארות"

• עמרי הרצוג, האויב שבפנים, באתר ynet, 29 בפברואר 2008
• רוני סומק, צמאון בארות, אלמוג בהר | עוצמת עיניים ופוקחת לב, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2008
• אלי הירש, ביקורת על "צמאון בארות", ידיעות אחרונות, 22.2.2008

על הספר "אנא מן אל-יהוד"

• עמיחי שלו, הערבי-יהודי החדש, באתר ynet, 19 בדצמבר 2008
• יובל אלבשן, מגדל בבל של איש אחד, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
• אריק גלסנר, ביקורת על "אנא מן אל-יהוד", של אלמוג בהר, הוצאת "בבל", ביקורות ספרות – מעריב, 24 בינואר 2009

על "חוט מושך מן הלשון"

• נוית בראל. "לא לפחד לומר: יש לי עבר" ביקורת על ספר של אלמוג בהר "חוט מושך מן הלשון", "מקור ראשון", מוסף "שבת", 22.1.2010, ז' בשבט תש"ע, עמ' 18.
• מוריה בן ברק, שיר לשבת: קצה מדרכה, nrg ‏, 26/11/2009
• אלי הירש, ביקורת על "חוט מושך מן הלשון", ידיעות אחרונות, 25.12.2009

על "צ'חלה וחזקל"

• קציעה עלון, "צ'חלה וחזקל" מאת אלמוג בהר: פיוט חדש-ישן, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
• יפתח אשכנזי, אוטו-אמנציפציה מהאותנטי, באתר הארץ, 14 בינואר 2011
• יותם שווימר, אלכימאי של המילה הכתובה, באתר ynet, 3 בינואר 2011
• אריק גלסנר, על "צ'חְלה וחזקל", של אלמוג בהר, הוצאת "כתר", פורסם במוסף לספרות של "מעריב" בינואר 2011
• דן לחמן, צחלה וחזקל / אלמוג בהר, באתר e-mago, ‏30 בינואר 2011

מתוך לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, כתבו אלי הירש ובתיה שמעוני:

סופר, משורר ומבקר 

נולד בתל אביב, גדל בנתניה וברעננה ומתגורר בירושלים. אביו נולד בקופנהגן למשפחה ממוצא ספרדי-טורקי שהיגרה במאה התשע-עשרה מאיסטנבול לברלין ועקרה מגרמניה לדנמרק לפני מלחמת העולם השנייה. אמו נולדה בבגדאד. את לימודי התיכון עשה בבית הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת תל אביב. סיים תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת התזה שלו עוסקת במגדר וזהות בשירתה של אמירה הס. כותב דוקטורט בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, בשם כותבי פיוט במאה העשרים, וקשרים בין הספרות המזרחית החדשה למסורות הפיוט, המקאמה ושירת החול.

פירסם לראשונה מיצירותיו ב-2004, תחילה את השיר "העיניים מפתות אותי לצאת" בהליקון 62, ולאחר מכן את הסיפור "אמירה בת סלימה" בהכיוון מזרח 9. סיפורו "אנא מן אל-יהוד", שזכה בתחרות הסיפור הקצר של הארץ ב-2005, תורגם לערבית ופורסם כעבור שנה בכתב העת הקהירי הוותיק אל-הילאל, עם מסה ארוכה מאת המתרגם מחמוד עבוד.

מרבה לפרסם בבמות שונות, וראויה לציון המסה האוטוביוגרפית-הגותית "חלומות באספניה" שנכללה באנתולוגיה תהודות זהות – הדור השלישי כותב מזרחית (2007), המציגה את המניעים ליצירתו הספרותית מבעד לשפות סביו וסבותיו – ערבית-עיראקית, ספניולית, גרמנית ודנית – שלהן נחשף בילדותו, אך איבד אותן לטובת העברית. בראשית 2008 ראה אור ספר שיריו הראשון, צימאון בארות (עם עובד), וכן ספר סיפוריו הראשון, אנא מן אל-יהוד (בבל).

בשיריו ניכרות המסורות הרבות (ה"בארות") שאליהן הוא צמא ומהן הוא שואב: הפיוט העברי לדורותיו ושירת ספרד, הספרות היהודית הדתית הרבנית והמיסטית, השירה הגרמנית, השירה הסינית הקלאסית והשירה העברית של משוררי דור המדינה. המוות, שלשלת הדורות וריבוי המסורות של חברת המהגרים הישראלית עומדים בבסיס רבים מהשירים ומתגלים ככוחות מפרים שבלעדיהם אין חיים ואין זיכרון.

סיפורו הלירי-סוריאליסטי "אנא מן אל-יהוד" מתבלט בלשונו המושפעת ממסורות ספרדיות-יהודיות וערביות-יהודיות שונות, מדוברות וכתובות, ובו מגלה הגיבור הירושלמי, נכד של מהגרים מעיראק, שמבטאו הערבי-עיראקי של סבו משתלט על לשונו העברית. השינוי במבטא גורר תמורות חריפות ביחס הסביבה כלפיו ובתמונת עולמו, שהולכת ונסוגה אל המרחב התרבותי-חברתי האבוד-למחצה שהציונות והעברית השתלטו עליו.

ב-2009 ראה אור קובץ השירים חוט מושך מן הלשון, שזכה בפרס ברנשטיין על ספר שירה עברי מקורי. ב-2010 פורסם הרומן הראשון שלו, צ'חלה וחזקל, המציע ארגון מחדש של מפת הזהויות בחברה הישראלית ומטעין בתכנים חדשים-ישנים את הזהות המזרחית. בשיאו של הרומן נפגשים הגיבורים לחגיגת ליל סדר רב-תרבותית המהווה מעין הצעה לקהילה חדשה, שאינה מושתתת על אחדות אתנית. נדמה שהוא מממש כאן את ההצעה שהציג ב"חלומות באספניה": לשקם את הזהות הקהילתית, שהיוותה מסגרת לחייהם של היהודים בארצות הגולה.

כמו כן ערך את ספר השירה של מרואן מח'ול ארץ הפסיפלורה העצובה ושירים אחרים (2012).

 

הירש, אלי. "חאג'י באבא במיל". ידיעות אחרונות 7 לילות. 22.2.2008. 21;

סומך, ששון. "המספר הישראלי, שטן או בעל ברית?". הארץ תרבות וספרות. 7.6.2006. 1;

עלון, קציעה. "'צ'חלה וחזקל' מאת אלמוג בהר: פיוט חדש-ישן", הארץ. 26.1.2011.

מכון התרגום:

Almog Behar was born in Netanya in 1978 and lives in Jerusalem. He studied philosophy at the Hebrew University of Jerusalem, where he is now completing his second degree. Behar teaches philosophy in high school, writes literary reviews, and teaches Jewish liturgy at Tel Aviv University. He has published books of poetry, a collection of short stories and a novel. In 2005, he won the Haaretz Short Story Competition for his story "Ana Min Al-Yahoud" ("I am one of the Jews"), which was published in the well-known journal Al-Hilal in Cairo, and generated considerable interest in Egypt and the Arab world. Behar has received the Bernstein Prize for Poetry (2010) and the Prime Minister's Prize (2010).

Books Published in Hebrew Wellsʹ Thirst (poetry), Am-Oved, 2008 [Tzimaon Beʹerot: Shirim 2000-2006] I Am One of the Jews (stories) , Babel, 2008 [Ana min al-Yahoud] The Thread Drawing from the Tongue (poetry), Am Oved, 2009 [Chut Moshech Min Ha-Lashon: Shirim 1996-2008] Rachel and Ezekiel (novel) , Keter, 2010 [Tshachla Ve-Chezkel] Poems for Prisoners (poetry), IndieBook, 2016 [Shirim La-Asirei Batei-Ha-Sohar]

Books in Translation Rachel and Ezekiel Arabic: Cairo, Al Kotob Khan, 2016