קטגוריה: חוט מושך מן הלשון

היום במופע ההשקה של האלבום "שירי קטמונים" של ענבל ג'משיד ואנסמבל אקוט, במזקקה, רחוב שושן 3, 20:30, 29.6.2015, ירושלים, אשמע לראשונה את הלחן שהם העניקו לשירי "מספיק דיברנו על אהבה בחדרים קודרים".

בינתיים כבר עלו להשמעת בכורה שירי ה-EP "שירי קטמונים" באתר "קפה גיברלטר", ובתוכם הלחן ל"שני שירי פריחה".

לחן הוא חיים חדשים לשיר. להמשיך לקרוא ←

שירים מתוך "חוט מושך מן הלשון", התחלה וסוף להמשיך לקרוא ←

א. חדרִים שקטִים לומדִים מהר את פשר היעלמותךְ: את לא הייתְ כפרתִי אני לא אהיה כפרתךְ: יוֹם הכיפוּרים חותך בֵין חייךְ למותךְ וְאותה שתיקָה זקנָה עם אחותךְ: לומדים לִחיות בְשלום עִם סכִין שכבר לא חותךְ: עם התרבות הקירות המפרידים בֵין … להמשיך לקרוא ←

א. מודעות אבל בִרחוב בר-יוחאי בַקטמונים מספרות כי פְרֵיחָה מתה אתמול, ודווקא לא היתה נשואה לְעַרְס, דווקא ליחזקאל בעלה. בְשורשה היה פרח שֶמשמעותו שמחה, אבל נכדיה ששכחו לדבר ערבית התביישו בִשמה מחוץ לכותלי הבית. לא רצו שיצחקו עליהם, וצדקו. גם … להמשיך לקרוא ←

אַמַל זֹאת תִּקְוָה, חַיַאתִי אֵלּוּ חַיַּי, וּבִזְמַן שֶׁהֵם נִפְגָּשִׁים בֵּין שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אֻם כֻּלְת'וּם לְבֵין הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי צִמְאוֹנוֹת רַבִּים כּוֹרִים בְּאֵרוֹת בְּלִבִּי. امل هي تِقْوَة            /أَلْمُوج بِيهَار أمَل هِيَ تِقْوَة، حَيَاتي هي حَيَاي، وعِنْدَمَا تَلْتَقِيَانِ بين شفتي أم كلثوم واُذنِيَّ … להמשיך לקרוא ←

א. גשרים של שפה נבנים לאט. הרבה שיחות של אי-הבנה עד שאתה לומד לסמן כאב או שמחה לשכן זר בְּשפה שאינה שפתךָ. ב. אם סימון הכאב או השמחה בְמילים לא יצליח אולי יצליחו הבעות הפנים או קיום פשוט של מצוות … להמשיך לקרוא ←

סימנים (בין פסח ראשון לשני, ה'תשס"ג) צאי ולמדי שבכל דור ודור אנוסה אישה או איש בישראל על-פי הדיבור לומר: "ארמית אובדת אני". וכדי להפוך שוב מארמית לְעברית חייבת אישה או איש לעבור בעצמה את אחד הנחלים או הנהרות כשהוא מלא … להמשיך לקרוא ←

* "אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהן" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ו, עמ' א') – אין משכירין דירות בירושלים ואין שוברין חומות בתוך הלב ואין מקצרין בשל ספק את הידיים גם אם גלותן הנה כאורך הכאב – ואין … להמשיך לקרוא ←

כמו שתיקה דִילֵן אהב אִישָה עִם עֵיניים עצובות וְגם אנִי מִשתדל לְאהוב נשִים עִם עֵיניים עצובות. אהוּבתו דִיברָה כמו שתִיקה וְגם אנִי מִשתדל שֶאַהובותיי ידברו כמו שְתִיקה. כְמו הַיָם מֵאחורֵי שובר גלִים. בִשְנות הַשמונים שִיריו כִמעט הִתרוקנו מֵאהבָה. דווקא כְשֶאנִי … להמשיך לקרוא ←

יום ראשון, ה-4.7.2010, בשעה 20:30
תיאטרון ענבל, תל-אביב
ערב לכבוד הספרים "תִּמְבִּיסֶרְת", "חופן שקדים וצימוקים" ו"חוט מושך מן הלשון"
עם ארז ביטון, ברכה סרי ואלמוג בהר
להמשיך לקרוא ←

עליתי בְּסולם אל הגג לְהניח את כדֵי הַמים
להצטנן בַּרוח, באה הַרוח והתפתלה בין ידַי,
נפלתי, נפל הסולם, נפלו הכדים.
עליתי בְּסולם הַעץ אל הַגג לראות אם בא חֶזְקֵל
מן המסע, רוכב על סוסה יגעה ועמוקת עיניים,
לראות מה הביא לי מאוצרות הממלכה,
שבה הרוח והתפתלה בין עיניי, נפלתי,
נפל הסולם, נפל מבטי.
להמשיך לקרוא ←

שיר ללאה ("חוט מושך מן הלשון") שיר לְלאה לאה בְּערב חתונתו של יעקב לְרחל נִזכרה בְּעיוורון בעלה אחריה עַל מיטת כלולותיהם וּבַסימנים הרבים שסימנה לו לרמותו שהיא רחל וְהיתה בוכה עַד שֶנשרו ריסיי עינייה הַרכות כי ידעה שֶאהב יעקב את … להמשיך לקרוא ←