"אני סחבתי את אותה אישה שלוש דקות, אתה סוחב אותה כבר שעות ארוכות"

            מאמר המערכת של הארץ היום משווה בין טניה רוזנבליט, שסירבה לעבור אחורה בנסיעת האוטובוס מאשדוד לירושלים, לבין רוזה פארקס, שלחמה כנגד ההפרדה הגזעית בארה"ב בשנות החמישים.

            מחד, כמאמר המשורר הקדמון, נשים הן בהחלט השחורים/ות של העולם. מאידך, חילונים הם בהחלט לא השחורים של ישראל, ולמעשה קצת להפך.

            כמסורתי, נראה לי שגם החילונים וגם החרדים מטעים מעט בדיון המתקיים כעת סביב הדרת נשים:

            מחד, התביעה החרדית להפרדת גברים ונשים בעוד ועוד תחומים אינה נטועה בהכרח בכל חלק של המסורת היהודית, והיא מציינת פחד מתגבר מכוחן של נשים ומנוכחותן במרחב (גם בתוך הציבורים הדתי והחרדי עצמם העוברים תהליכים פנימיים של שינוי (ועם הפרדוקסליות שבה נשים חרדיות הן לעיתים אלו שעובדות, מפרנסות, יוצאות מן הבית יותר ולומדות לימודי חול)), לצד מחשבה המאמצת יותר ויותר את מודל ההפרדה (שהוא מודל כלל ישראל ולא רק חרדי), מתוך הניסיונות (המוצלחים מבחינת החרדים) ליצור מרחבים עצמאיים (בתי-ספר ושכונות, ועתה הניסיון להפרדה בקווי אוטובוס), ומתוך הפחד שלהם מהמרחב הציבורי (הנשלט על-ידי החילונים, ואכן מכיל לפעמים רכיבים קשים לעיכול לא רק לחרדים, אלא גם למי שסתם חרד לחינוך ילדיו), ותוך המשך של המגמה החרדית בהלכה, הדוחה את הגישה המסורתית "כוחא דהיתרא עדיף", ומעדיפה את צבירת כל החומרות כולן יחדיו, כדי להתמודד עם חרדת אפשרות הטעות.

            ההפרדות הללו, הבאות מתוך הדיונים בצניעות ובדיני ערווה, גם הולכות ומאמצות זיהוי גורף של נשים ומיניות, שאומנם תמיד היה חלק מהשובניזם ומן הפחד מנשים, אבל הוא הולך ומקצין, תוך ניתוק גברים ממיניות, ותוך ניתוק נשים מכל מה שאינו מיניות. בפרדוקסליות של תהליך זה נוגע המשל הבודהיסטי הידוע: שני נזירים קרבים לנהר לעבור אותו, ואישה מבקשת מהם עזרה כדי לעבור; הצעיר מסרב לה והמבוגר סוחב אותה על כתפיו לגדה השניה של הנהר; רק לאחר מספר שעות פונה הצעיר אל הנזיר המבוגר ממנו בשאלה: "איך סחבת את אותה אישה, הלא נזירים אנחנו וצנועים"; תשובת המבוגר: "אני סחבתי את אותה אישה שלוש דקות, אתה סוחב אותה כבר שעות ארוכות".

            המודל החרדי ששבר את אידיאל "כלל ישראל" עוד באירופה (ובמובן זה ויתר על אידיאל הערבות ההדדית של הקהילה היהודית כקהילת מיעוט בגולה) מתחזק עתה לא בגזרות החרדים-חילונים (או רפורמים) שבהן פעל בעבר, אלא בגזרת הגברים-נשים מתוך אותו היגיון של הפרדה, היגיון שככל שהוא מקצין גם מתקרב אולי אל נקודת השבר הפנימית של עצמו: מה אדם צריך לחשוב על בנות משפחתו? על רופאה שהוא יאלץ שתטפל בו?

            כיהודים מסורתיים אנחנו זוכרים שהיהדות היא דבר משתנה (ולא "חדש אסור מן התורה"), שלמסורת יש את הכלים לתקן את עצמה (כמאמר מאיר בוזגלו), שהחרדיות היא תופעה צעירה (כמו החילוניות, וכמובן שגם כמו המסורתיות עצמה והדתיות הלאומית), ושבמסורת תמיד התקיים המתח, שאי אפשר לפתור אותו, בין החיים עצמם לבין הציוויים למיניהם, והציוויים לא תמיד מכניעים את החיים.

            מאידך, ההצבעה החילונית על החרדים כקבוצה העיקרית שפוגעת בזכויות נשים ומפלה אותן (כמו ההצבעה על הפליית מזרחים בחינוך ובשידוכין בחברה החרדית) היא לעיתים גם תרגיל בורגני נוח של טיהור המצפון (ואני מתכוון כאן למאמר המערכת של הארץ, ולא לנשים עצמן שנאלצות להיות מושפעות מן התביעות החרדיות, ושמוחות כנגדן).

            יש להתמודד עם מודל ההפרדה החרדי מבפנים ובמחוץ, כל עוד עושים זאת במקביל להתמודדויות הנוספות: מול תפקידו של הקפיטליזם בדיכוי נשים, הסובלות באופן קיצוני הרבה יותר מגברים מעוני; מול תפקידו של המיליטריזם בישראל בהדרת נשים ממרחבים ציבוריים חשובים (ואיני מתכוון להדרתן של נשים מקורסי טיס – ובמובן זה מאבקים כמו של אליס מילר להצטרפותן של נשים לגברים מטילי הפצצות מטילה פצצה על הפמיניזם), וביניהם התחום הפוליטי; מול תפקידה של התרבות הפופולרית (ה"חילונית" בתפיסתה העצמית) בחיפצון האישה; מול הדרת הנשים באקדמיה, בפוליטיקה וכו'.

            המאבק חייב להיות גם מעמדי, לדוגמא, לצד הדיון בקווי המהדרין ושאלת נוכחות נשים בשלטי חוצות בירושלים (עמדה יהודית המתנגדת לכל פסל ומסכה, ואינה מוכנה גם לצילומי גברים בשלטי חוצות ובעיתונות, היא לגיטימית בעיני). אחרת הוא דיון ב"אחר" והתהדרות לא-אמיתית ב"נאורות" של ה"עצמי" בלי בחינה עצמית. מאבק על מקומן של הנשים (שכמובן אינו רק מאבקן של הנשים, ושעל הגברים להצטרף אליו), צריך במובן זה להיות כולל, הן מצד הובלתו, על-ידי נשים מכל הציבורים, והן במאבקו נגד הדרתן של נשים בכל המרחבים – וצמצומו למאבק חילוני מול חרדים (כפי שמתבטא במאמר המערכת של עיתון הארץ) מסוכן ליכולתו האמיתית לשנות את מציאות חיינו.

            כיהודים מסורתיים אנחנו זוכרים שחילוניות אינה תמיד סממן ל"נאורות", שהיא מכילה אינספור דיכויים בתוך עצמה (כולל של מסורתיים וחרדים), שאומנם עיניה פקוחות לראות כפייה דתית, אך לעומת זאת עיניה עצומות פעם רבות לראות כפייה חילונית (בשל תפיסתם של חילונים את עצמם, ותפיסתה של החילוניות את עצמה, כלא-קבוצה או לא-מגזר, כניטראלים, שקופים ואף אוניברסליים) וששיח המראות בין חרדים לחילונים גורר את שני הצדדים להקצנה שאינה כתובה בספר, כלומר שאינה כתובה בחיים.

            השיח הדיכוטומי החרדי-חילוני כולא כבר מספר עשורים את שני הצדדים בתודעת "אין פרטנר", כאשר כל צד גם רואה בכל אפשרות של שינוי בתוך הצד שלו ככניעה הצהרתית לצד השני; וכך, אף-על-פי שיש מי שאינו מסכים בפועל עם הקו של חלק מאנשי מחנהו, הוא נאלץ ליישר קו כלפי חוץ כדי שלא להיתפס כנכנע. וכך לדוגמא זוכות התביעות להפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים כעת לתמיכה הרבה יותר גדולה במחנה החרדי ממי שבפועל תומך בהן; בפועל ברור לרבים ש"אין לדבר סוף", ושהפרדה גמורה אינה ריאלית במקומות רבים, כגון בתי-חולים וכגון התא המשפחתי עצמו. ההיחלצות משיח דיכוטומי זה, לצד מאבק נשים כנגד הדרתן בכל המרחבים, חייבים להיות חלק מן הפתרון.

            ובהערת אגב: שנאת החרדים החוגגת בארץ היא בסך הכל תוספת נאה לשנאת הערבים-מזרחים-רוסים-אתיופים-עובדים זרים שכבר חוגגת כאן מזמן. שנאת החרדים על-ידי חילונים היא סוג של פיתוח של האנטישמיות הנוצרית כלפי היהודים, שנאת החילונים המקבילה על-ידי החרדים היא סוג של פיתוח של השנאה היהודית כלפי הנוצרים.

פורסם גם בהעוקץ.

***

ארז פודולי מגיב לתגובתי למאמר המערכת של עיתון הארץ.

אנחנו לא מסכימים בכמה וכמה נקודות:

בהחלט יש אפרטהייד ישראלי שאינו חרדי, ועצם העובדה שהחרדים מצהירים על רצונם בהדרת נשים ואילו הקפיטליזם מתהדר בליברליות ולמעשה פוגע קשה הרבה יותר בנשים אינו פותר דבר (להפך – קשה יותר להיאבק בנסתר, והפגיעה הכוללת של הקפיטליזם במעמד הנשים ובשיוויון בין המינים אינה קטנה מהפגיעה החרדית, כנראה להפך).
מלבד זאת דווקא ארז מאמץ עקרון הפרדה מוחלט, שיעשו במרחבים שלהם מה שהם רוצים, אבל לא במרחב שלי – "של מי המדינה הזו, לעזאזל" הוא שואל, ומכוון לכך שהיא של הלא חרדים – כל כך הרבה אפרטהייד עשו הלא-חרדים מהשאלה של מי המדינה הזו לעזאזל, שגם לקריאה הזאת אני לא מצטרף – ואני ממשיך לחשוב שהעימות עם מודל ההפרדה, החרדי, החילוני, הישראלי, היהודי, בין גברים לנשים, בין יהודים לערבים, בין עניים לעשירים, צריך להתקיים בכל המרחבים, כדי לשנות זאת באופן יסודי.

***
אלי ברקת במאמר חשוב "שירת נשים – שפתיה נעות וקולה לא ישמע?!" מביא כמה מקורות חשובים להקשר של דיוננו:
אלי ברקת מצטט מדברי הרב יוסף משאש ב"אוצר המכתבים", כאשר פסק במרוקו שבדור זה אפשר לבטל מנהג כיסוי הראש לנשים:
"ואין הרהור ברגיל, וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה אלפי נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם ליבו להן, והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".

עוד מצטט אלי ברקת מדברי הרב משה פיינשטיין ב"אגרות משה" שיש להתיר נסיעה בתחבורה ציבורית מעורבת:
"הנה, מצד נגיעה ודחיפה בנשים, אין שום איסור, משום שאין זה דרך תאווה וחיבה… אם יבוא לו הרהור, יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה, שהיא 'איילת אהבים ויעלת חן'".

ועוד הוא מביא מדברי חנה קהת, מייסדת ומנכ"ל קולך, ומגיב עליהם:
"חנה קהת… הסבירה כי ההקשר בו נאמר "קול באישה ערווה" הוא "איסור שמתייחס לאופן ההסתכלות, כאשר הסתכלות מינית, היינו מבט חודר שמוגדר היום כ'מבט מחפיץ' המתייחס לאישה כאובייקט מיני, אסור… להתבונן כך אפילו באמצע של אישה". האיסור הוא על הגבר להביט באישה כעל אובייקט מיני או להקשיב לאישה כאל אובייקט מיני. שלא הקול בעצמו הוא ערווה, אלא ההרהור הוא הערווה".

ועוד הוא מביא מהרב יוסף משאש ב"אוצר המכתבים" על שאלת קול באישה:
"דע בני כי יש מבוכה גדולה בזה… והעיקר בזה הוא כי דבר זה לדעת רוב הפוסקים הוא רק מדרבנן, ודווקא קול שיר, ודווקא אשת איש, וברדיו מותר אם אינו מכירה, ואם כבר מתה מותר אפילו במכירה, ועתה קשה להיזהר בזה, ומי שיוכל ליזהר תבוא עליו ברכה".

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על "אני סחבתי את אותה אישה שלוש דקות, אתה סוחב אותה כבר שעות ארוכות"

  1. דרול הגיב:

    יפה.
    רק שאתה קול קורא במדבר.

  2. ברבי דוד הגיב:

    שלום אלמוג
    דבריך נכונים בעיניי אם כי אתה מגדיל את הבלבול שורר ואינך מניח אפילו חלקית קצה של פתרון
    הצביעות אכן חוגגת בכל תחום בחיינו
    מכבסת המילים היא גם חלק מהצביעות
    ולענין החרדים
    אוטובוסים;אם הבנתי נכון גלשה לדבריך סוג של התחשבות בדרך חייהם של החרדים
    אז אני אומר בסדר אבל אפוא הקו הרי הם עברו אותו מזמן
    הם טסים לחול במשותף ודיילות משרתות אותם
    הם נוסעים בחול בכלי תחבורה ציבוריים
    אז למה רק פה?
    ואולי נמצא לחברי הכנסת החרדים כנסת נקייה מנשים
    לאפוא נגיע
    תראה איך לאחר רצח ראש הממשלה עלה הימין ולאחר המתקפה על החטיבה נמנע הפינויי המלא
    יש שיתוף פעולה היום יותר מתמיד בן שלושת קבוצות
    חילוניים ימניים לאומנים ודתיים וכמו שהנשים בקרב החרדים פועלות נגד עצמן כשהן מחזקות את ההדרה.
    כך אזרחים רבים נמצאים בסוג של שיתוק
    חלק גדול התעורר הקיץ ואולי זה סימן לשינויי
    ואולי לא כי מספר השבטים בארצינו הקטנה הולך וגדל
    ואני חוזר לרעיון הנפלא להיות כמו אלסקה
    שכן לא השכלנו להשתלב במרחב הזה
    והראייה היא שלמרות שעברו 63 שנה עדיין ההגמוניה בשלטון בבתי המשפט ובשאר מקומות מפתח היא מערבית
    ועובדה שעדיין אין לימודי חובה דרגה ראשונה כמו האנגלית לשפה הערבית

    אכן גם אני לא קידמתי שכן העניין מסובך
    100 שנה של סכסוך
    24 שבטים
    מדינה שמתעקשת להתקיים עם חלק גדול של אזרחים מנועי זכויות
    ונוסף לכך רוצה להקרא על שם דתם של חלק מהאזרחים שעצם היותם רוב לא הופכת את האפשרות לנכונה
    ומשכך רק מקשה יותר ויותר בלי לראות פתרון בקצה המנהרה 

  3. חנה הגיב:

    היי אלמוג מאמרך חכם
    יפה כתבת אף אני יהודיה מסורתית מתעבת גזענות מכל סוג שהוא
    מוצאת שיהדות עדות המזרח כפי שהייתה תמיד היא יהדות פתוחה לא דכאנית ולא כפייתית
    החרדיות והחרדתיות שאנו מוצאים בנושא לאחרונה יש בהם טעם לפגם
    יש בוורסיה הזאת של היהדות הדרה , ביזוי ושנאה והכל בשם השם כביכול
    הרבה פשעים נעשו בשם הדת לאורך ההסטוריה ובשם אהבת הבורא
    ודגלם עליו אהבה כביכול
    ממליצה על ספורו של רבי נחמן מברסלב האיש שהיטיב לראות בנפש האדם "מנורת החסרונות"
    כשנחדל לראות את חסרונות האחר (כי הפוסל במומו פוסל )נוכל לצמוח מקשה אחת של מנורה יפהפיה עשויה ומוארת משמנה המזוכך של האהבה והחמלה ,נהיה חכמי לב באמת כמו אמן המשכן בצלאל
    ונוכל להדליק את מנורת חיינו שמונה נרות נצח
    במקדש הלב ומשכן פרושו ושכנתי בתוככם כלומר ,בתוך ליבכם ומתי? כשיהיה בלב הזה מקום פנוי לבורא כי אלוהים נמצא במקום שנותנים לו להכנס
    מקום פנוי מגזענות לסוגיה: כלפי חרדים חילוניים נשים צהובים חומים לבנים
    תודה למאמרך
    שנכתב
    מחכמת הלב
    חג אורים שמח
    ומעט אור דוחה הרבה חושך
    אין לחושך נוכחות עצמאית משלו חושך הינו העדר אור
    בידינו הדבר
    קרוב אלינו מאוד
    חנה טואג

  4. almog behar הגיב:

    תודה לכם על התגובות,
    באופן נקודתי – ברבי דוד – לא כתבתי שאני מצדיק קווי אוטובוס מופרדים או תומך בקיומם (ודאי שלא בחברות ציבוריות), וכן איני מצדיק הפרדה ברחובות. ברור לרבים, גם מתוך החברה החרדית, שההפרדות הללו לא ישימות, וכפי שרמזת לעניינים המטוסים, "אין לדבר סוף".

    • ברבי דוד הגיב:

      שלום אלמוג
      אני מסכים עם עיקר דבריך לגבי אחריות החילונים למה שקורה במדינה
      החילונים לא ניצלו לא מנצלים בהזדמנויות שניתנו להם בהסטוריה הקצרה לשפר את המצב
      ש"ס הייתה חייבת לקום ואכן הצליחה אך ורק באמצעות הדבק הדתי(לצערי) להרים את קרנם של יוצאי המזרח ולרומם את גאוותם
      שכן מי שניסו הפנתרים בשנות השבעים דיכאו אותם ביד קשה
      יותר מאוחר הייתי מעורב עם בן משפחה אהרון אוזן אדם משכמו ומעלה שגייס אותי כצעיר אז לפעילות שלו
      אחד המשפטים שזעזעו אותי אז היה כשאמר
      "הצעתי לשמעון פרס שיכניס את אליהו נאווי לרשימה לכנסת והוא ענה לי יש לי מספיק ערקים ברשימה"
      ואז הגיע הכוח של ש"ס שאף אחד לא יכל לעצור
      ובלי לכנס לביקורת על דרך חייהם כי איש באמונתו יחייה ואני שיש לי משפחה גדולה בירושליים של דתיים ואחד מהם הוא אלי ישי יור' ש"ס וודאי לא אצטרף לשנאת חינם אבל בהחלט אטען שצריך ליצור הפרדה בין דת ומדינה
      וכלחילוניים הייתה הזדמנות בבחירות האחרונות לאחר שזכו ברוב האם עשו משהו לפתרון?
      לא!
      זאת מכיוון שאינטרסים לאומנים ואינטרסים כלכליים חזיריים חברו להם יחדיו כמו תמיד בהסטוריה וכך קיבלנו את המשולש המוצק של החיבור בתמידי
      מלך&אצולה&כהני הדת
      ממשלה?טייקונים?מפלגות דתיות
      אותה גברת בשינויי אדרת

      אני מניח אלמוג לפי מה שכתבת יכול להיות מעניין לנו השיח
      ואולי גם נפגש בעתיד
      חג שמח!
      אחרי הכל בין קושי לקושי אני בעד לחגוג

  5. פינגבאק: לפני ששולפים את פארקס | העוקץ

  6. סמוראית הגיב:

    נניח למשל שבישראל היו קהילות שלמות שעל פי הדת היהודית היו אוסרות על אשכנזים להתערבב עם מזרחים (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4133305,00.html), ונגיד שכשאותם מזרחים, שנניח שהיה אפשר לזהותם מיד וללא כל ספק, היו נדרשים לשבת מאחור באוטובוסים, בחלקים בהם האוכלוסיה הדתית הזו היא הרוב. ונניח שאותו מזרחי, שהוא במקרה גם משכיל וחילוני, היה מעוניין לנסוע באוטובוס, אבל, למרבה הצער, מפאת זאת שהוא מזרחי עליו לשבת מאחור, כי: :גבר אשכנזי לא יכול לשבת מאחורי גבר מזרחי“ שהרי אין לערבב גבר מזרחי וגבר אשכנזי. והמזרחי היה שומע שוב ושוב שאין לו על מה להתלונן הרי הגברים המזרחים שחיים בקרב הקהילה הזו מקבלים זאת בשמחה, וגם להם הרי נוח יותר להיות בינם לבין עצמם, בסביבתם הטבעית, מופרדים מכל אותם גברים אשכנזים.
    ונגיד שהממשלה הייתה מקצה עוד ועוד משאבים לבניית שכונות וערים חדשות (http://www.moch.gov.il/Spokesman/Pages/DoverListItem.aspx?ListID=5b390c93-15b2-4841-87e3-abf31c1af63d&WebId=fe384cf7-21cd-49eb-8bbb-71ed64f47de0&ItemID=65, http://www.themarker.com/realestate/1.574368 ) לקהילות הללו, שבקרבן גברים מזרחים, מופרדים, באוטובוסים וברחובות, יושבים במקום נפרד בבית הכנסת, אינם יכולים להיבחר למשרות ייצוג במועצות או בבית הנבחרים, ובחלקם הגדול אף מנועים מהשכלה גבוהה היות ועליהם לשמש את הגברים האשכנזים כדי שאלה יוכלו להתמיד בלימודיהם.
    ונניח שאותו גבר מזרחי, היה מקים קול צעקה, ואומר שדי לו ביחס הזה, ושהקהילות הללו המתייחסות אליו כיצור נחות, ראוי פחות, שיש להסתירו או לכל הפחות להפרידו, עושות עוול וחטא, גם אם עשרות אלפי גברים מזרחים החיים בקרבם מקבלים בשמחה את המשוואה הזו, ורואים בה חוק טבע ואמת קדושה.
    אני תוהה אם כאשר אותו גבר מזרחי היה מקים קול צעקה, הייתה באה אליו אשה וטוענת כנגדו שהוא מונע משנאה ואנטישמיות. ועוד אני תוהה אם כאשר הייתה טוענת זאת, היו מחרים מחזיקים אחריה קולות נוספים ואומרים לו, קודם תטפל בכך שאתה מופלה כגבר מזרחי במקום העבודה שלך, וחוץ מזה, אתה מזרחי משכיל שכמוך, שהלכת לאוניברסיטה, אתה ההגמוניה, אז אל תנפנף עכשיו בנאורות שלך. כאילו שאין דורות של מאבק לפניו, שבזכותם הוא יכול, קצת יותר מסבא שלו, לזכות ליחס שווה.
    אני תוהה אם אותו גבר מזרחי, שרואה שכונות וערים שנבנות, שאליהם הוא לא יוכל להיכנס, היה מקבל את ההערה המיותרת הזו כביקורת בונה או כעוד נסיון לתקוע מקלות בגלגלי המאבק. המאבק הארוך והמתיש והחובק כל של נשים שרואות את האיום האורב תמיד, שיודעות שהעובדה שאסור כבר למכור אותך או לאנוס אותך או לרצוח אותך על רקע כבוד המשפחה, או להכריח אותך להישאר בבית או למנוע ממך לפתוח ספר וללמוד, היא עובדה שנקנתה בשנים של מאבק והיא עדיין קצף על פני המים. וכל אשה באיזור יודעת היטב שההגמוניה הבדיונית הזו יכולה להתפורר בכל רגע נתון ולהותיר אותנו שוב, מכוסות, מושתקות, מאויימות, רכוש, טומאה, נחותות

  7. אלמוג,
    אמר לי איש נבון לפני כמה ימים שההפגזה החרדית בנושאי הצניעות היא בעצם פרפורי הגסיסה של האתוס החרדי,
    שמנסה להשתחרר מעצמו, ושהחרדיות עומדת לפני שינוי פאזה כולל בכיוון של מודרניזציה.
    דבריך מעלים את ההשערה – הפחות מפתיעה – שמאבק הנגד החילוני הנזעק הוא דעיכתו המקבילה של האחוס"ל.
    עולה מכך שהזעזועים האחרונים בחברה הישראלית בכללותה משולים לכאבי הנחש המשיל את עורו.
    מקווה שזרמי האמצע והמסורתיות יִמצאו מתחזקים מכל זה.

  8. almog behar הגיב:

    תודה נדב, פעמים רבות אנחנו מקווים שסוגי ההקצנות השונים הם פרפורי גסיסה, ופעמים רבות אנחנו מתבדים, ההקצנות אכן מעידות על פחדים ועל עימות פנימי, אבל לעיתים בתוך זה הכוחות הקיצוניים גוברים.

  9. פינגבאק: על אור וחושך « האחות הגדולה

  10. פינגבאק: זן ואמנות אחזקת האישה - גם במטבע יש משהו פאלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s