שכם, 1967
הנה פַדְוַוא טוּקָאן שותקת שירים
בפתח ביתה הנַאבְּלוּסִי.
וקציני הצבא החונים בחצרה פוחדים
ושואלים:
האם לא יעלה בית-שיר אחד
בְעטה של פדווא טוקאן
להיאבק בנו?
חודש ועוד חודש
שתיקתה מתארכת
ובכל בית ושדה
מן השטחים שכבש הצבא
היא שותקת שירה
כנגד קני הרובים.
מכוונת מילים של דיו לבנה
מול קני הרובים.
הנה פַדְוַוא טוּקָאן שותקת שירים
בִפנים ביתה הנַאבְּלוּסִי.
הצבא חונה בְחצרה
והיא מנופפת מִחלונה
שירים של דיו לבנה.
לא אורזת חפציה ויוצאת לְגוֹלָה
אך כבר שירתה גולה ממנה.
חודש ועוד חודש
שתיקתה מתארכת
והרבה בתי-שיר שלא נולדו
מטביעים את לבה בדיו לבנה.
מתוך "חוט מושך מן הלשון", ספר שירי השני, שראה אור לפני כשבועיים בהוצאת עם עובד.
לשיר במדור השירה "באסטה" באתר "העוקץ":
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4600
אלמוג בהר 
איזה שיר יפהפה.