והם רואים עכשיו שיניו הזוללות

לפני יום הכיפורים ה'תשס"ח

שני שירי שילוב לרבי יהודה הלוי

 

נוסח א' (מעין שיר אֶזוֹר)

עת חדרים יצמצמו ימותיהם לְלילות

ובורות בְתוך בורות יעמיקו מחילות

עמודי עשן יאירו רמז לִתפילות:

            גזרי הלבבות הומים כַּים לַאביהם

            גצי הלהבות דומים כַּצאן לַאביהם.

תבל אינה עומדת כַּגבר לְעלילות

ואדמתה גוזרת מים וחורצת מסילות

עִמה עונים הזמן והגורל בשאלות:

            אולי נכמרו נחומיו וְיָחֹן עליהם

            שמא נסכרו מנוחיו וירון עליהם.

סגולת הקיים זורה חסד בקללות

מברכת את החַסֵר באלף פעולות

והם רואים עכשיו שיניו הזוללות:

            אריה בחרדת אימיו רודף אחריהם

            כוכב בחשכַּת שמיו שואף אחריהם.

 

נוסח ב'

והם רואים עכשיו שיניו הזוללות, כאריה

בחרדת אימיו רודף אחריהם, ככוכב

בחשכַּת שמיו שואף רגליהם. עת חדרים

יצמצמו ימותיהם לְלילות, עת בורות

בתוך בורות יבקיעו מחילות, אז

עמודי עשן יאירו לפניהם רמז לִתפילות.

 

גזרי לבותיהם הומים עכשיו כַּים לַאביהם, גנזי עשן

ואות סוּמים בתוכם כַּכוכבים במסילותיהם. והם

חרדים לכובד עֻלם אם ינודו כְּקין, אם

יָמֹדוּ פאות עולם מאין עד אין, אם

כיתומים יְצַפּוּ את כולם מלב ומעין.

 

ואדמתם גוזרת מים וחורצת עלילות, קוראת

לַתבל לצאת מן הנסתר אל הנִגלות, לענות

עם הזמן והגורל בשאלות. אולי נכמרו נחומיו

עד ְיָחֹן עליהם, אולי נסכרו מנוחיו ועוד ירון

אליהם. ואיך תעמוד בְרחוק ויהי כִּליון,

איך יהיו למשל ולִשחוק ואין פִּדיון,

איך יבוא קִצם בלי חוק

ותעמוד בְרחוק.

 

והם שפלו לַעבדים בתוך חורבות מקדשי

אליליהם, והם ישנים תחת כנפי מעיליהם,

והרחיק דר מרומים את רחמיו מעל אוהליהם,

עד יאמרו אֵלֶיךָ נֵלֵכָה, עד יתפארו ועינינו למעונֶךָ.

כי מתעמרת בהם סגולת הקיים וזורה

חסד קל בקללות, מברכת את החַסֵר ערב ובוקר

באלף פעולות, עד יקומו בהמון מחניהם,

עד יעבירו מעליהם ממשלות זדוניהם,

משכנעת את עצמה כי עוד יבעירו אש במוקדיהם.

 

ונפשי נמשלת כחֹרֶב בְּצִיוֹן, נושאת אל השלל

עינֵי אביון, עצלה מנשוא עפעף עומדת

ואין חזיון.

 

 

מתוך "חוט מושך מן הלשון", עם עובד, 2009.

 

לשירים נוספים מן הספר:

http://www.notes.co.il/almog/63419.asp